אמא? אתי רוזנצוויג מעצימה אותך!

בס"ד
אם- אמון- אימון- אמונה
 בזכות או בגלל מה והאם בכלל אנו יכולות/ אמורות/ זכאיות/ מחויבות לחנך את ילדנו? מהו המנדט?
 מדוע יש לשאול ובעיקר לענות לשאלות מערערות – מהרהרות אלו?
 מדוע עלינו להצטייד חמושות באג'נדה ברורה?

אתי רוזנצוייג- "קריאת כיוון" מאבחנת דידקטית ומנחת הורים
במאמר שיאיר ויעצים את כוחה של האם.
_______
בלשון הקודש המילים מלאות משמעות.
אם- אמון- אימון- אמונה
אמון
רק כוח עליון יכול לתת לי כאם כוח עליון. "שלושה שותפים באדם!" כשאני מפנה מקום הקב"ה יכול להיכנס. כשאני מצרפת אותו כשותף יש לי העצמה ומתן אמון של "הכול יכול" בי. את תהליך האמון אני ממשיכה וממנפת למתן אמון בילדי. להסתכל על עצמו ולהתנהג כפי שמצופה ממנו.
אמונה

 מצוות החינוך מהמקורות:
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט {בראשית יח, יט}.
"למען תספר באוזני בנך ובני בנך{ שמות י,ב}"
והודעתם לבניך ולבני בניך {מעמד הר סיני}.
"אשר תצוום את בניכם לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת"{דברים לב, מו}.
בקריאת שמע האומרים פעמיים ביום כתוב: "ושיננתם לבניך".

אם
האימהות היא התחום הגמיש ובר ההתפתחות מכול. נכון שקבעון, נוקשות, הכחשה ועוד מנגנוני הגנה ימנעו מהתהליך להתרחש. אך, גם ההפך, רכות, פתיחות, מודעות, כנות, אמיתיות, צורך ובשלות יכולים , אם נרצה, לשכלל את מגוון התחומים והכישורים ההופכים אותנו להורים. "אימון" .
כדאי לנו ממש כמו בתהליך אימון מפוקח להציב לנו מטרות, דרך, אופק חדש ולעקוב אחר התקדמותנו האישית. ככל שנתאמן יותר תחושת מוכרות, הקלה וסיפוק ימלאו אותנו.
האימהות דורשת אמונה בעצמנו, בתהליך ובילד אך גם אימון השריר החלש והכואב.

החלק הקשה לצמיחה- הוא הבשל והנזקק לכך.
אימון
באימון החלק הראשון הוא האמון. בי, בתהליך, בילדיי ובעיקר בדרך.
כמו שלא אוכל "לעבוד" על ילדי ולשדר לו מסר שאני לא מאמינה בו, כך, ק"ו לא אוכל לעבוד על עצמי. לכן, בתהליך מקביל של עבודה אישית שתטע בי כוחות לעבודה עם ילדי, אתחיל בפסיעונת קטנטנה קדימה. אבחר את הצעד הבא מתוך מחשבה, התבוננות, איטיות והדרגה.
אדמיין את המטרה מיומת וממומשת, אחוש בדמיוני את השיפור והרווחה הנוצרים משינוי קטנטן זה ובלי שימת לב, כמעט, אתחיל ליישמו.
חיזוקים חיוביים אעמיס על עצמי בנדיפות- מגיע לי!!!
כל רגע נתון אני, ללא ספק, עושה את מיטב יכולתי ומשכך אין מקום לייסורי מצפון ורגשות אשמה.

 תובנות-
כשיש חיבור למקור רוחני, אנו לא לבד במערכה. קבוצה חברתית-רוחנית מעצימה את תחושת הלכידות.
האם מקבלת האמון מתוך אמונה, מתאמנת על אמון בלתי מוגבל בילדיה- בסובב ובעיקר בעצמה!
יש לבדוק את דו השיח המתרחש במקביל בין הילד שבי לילד שלי. מודעות תעזור לנקות ולדייק.
לכל בית שפה מיוחדת משלו, כדאי ונכון להיות אותנטיים.
כשישי תחום שאני רוצה לחזק בילדי אבדוק אותו אצלי.
ובחזרה לשאלות מראשית המאמר, כשברורה לי הדרך, אני מוצפת בתחושת שליחות. יש בי כוח לשאת גם ימים ורגעים פחות מלבבים. בנוסף, ברגע שאני מלאה בתשובות ילדיי לא יוכלו לערער ולהרהר על המובן מאליו שלי [עיקרון המתאים לכל התחומים!] .
ולסיום, כולנו יכולות, אמורות, מצוות, רוצות ומשתדלות להתאמן על אימהות מתוך אמונה. כדאי לנו להיות שלמות עם עצמנו, למען שלוות ילדנו, למרות היותנו לא מושלמות. מאחלת לכולנו בהצלחה רבה!!!
למאמרים נוספים בתחום בקרי באתר שלי
ניתן גם לשאול באופן פרטני ב"מקום שלכם" באתר.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

אתי רוזנצוייג קוראת לכם לכוון מסלול מחדש כשהצד השני לא משתף פעולה / דבורי רבינסקי ילד מיוחד… תרומת מבדק הקשב הממוחשב MOXO לשילוב וטיפול מיטבי כמה נתונים ועובדות על הפרעות קשב וריכוז