הרבה אנשים אומרים ששמחה היא השורש של כל מידה טובה, כי אם בן אדם תמיד שמח הוא אף פעם לא יקנא או יכעס…
יש כאלה שטוענים שענווה היא השורש של כל מידה טובה , כי אם בן אדם ענו הוא יודע שכל דבר ברשותו הוא בעצם מתנת חינם שה׳ העניק לו, ואם אדם מאמין בכך הוא אף פעם לא יקנא באחרים או יתגאה בהצלחתו וכו׳
אולם, נראה כי השורש לכל מידה טובה היא בעצם האמונה!
אדם המאמין באמונה שלמה שה׳ הוא זה ששולט בעולם ורק רוצה לטובתו ,סביר שלא יקנא באחרים.
קנאה היא אחת התכונות ההרסניות, כמו ששלמה המלך הצהיר "ורקב עצמות קנאה"
רבינו יונה כותב שבריאות האדם תלויה בלב, ואין דבר יותר הרסני לבריאות מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית מהקנאה!
כשבעל אמונה מסתכל על הצלחתם של אנשים אחרים קל לו יותר לפרגן ולראות בטובתם כי הרי סמוך ובטוח שאת שמגיע לו יקבל ואת מה שאינו שלו – לא יקבל ויהי מה!
בעל אמונה אינו מרבה לכעוס…
בן אדם בדרך כלל כועס כשתכניותיו משתבשות וכשדברים "לא דופקים" לפי רצונו – בצדק לא?!, אבל אם יש לאדם אמונה שלמה הוא שלו ורגוע כיון שמאמין בכל ליבו כי זהו רצון הבורא יתברך! וכעת זה הטוב ביותר עבורו גם אם נראה לו אחרת… ׳ זה רצון הבורא שדברים יתנהלו בצורה כזאת.. ואם זה רצונו אז זה גם כן רצוני׳
בעל אמונה אמיתי הוא ענו מפני שהוא מאמין שהכל נקבע על ידי הבורא ברוך הוא. הוא יודע שכל הצלחתו היא בכלל לא תוצאה של מיומנויותיו כשרונותיו והשתדלותו ,אלא אך ורק תוצאה מחמלתו של ה׳. לכן בעל אמונה לא מתגאה, כי הוא יודע שכל כישרון וכל דבר שנמצא ברשותו זה אך ורק מתנת חינם שהבורא העניק לו וכי מחובתו להשתמש בכלים לטובת תפקידו בעולם.
2 תגובות
נפלא
נהניתי מאוד
וכמובן מה שנכון- נכון
מדהים כמה שזה נכון
הלוואי זנצליח לחיות לפי זה