בימי האור
היתה צריכה היא
להראות לפניו
בחן,
לבקש את ידו
בחסד,
להתחנן על נפשה
במילות סדורות.
בימי האור,
היתה צריכה היא
ליפות מעשיה,
לפסוע מעדנות.
לקוד בהדרת כבוד
לחשוב,
מחשבות של נאמנות
ולהיות.
להיות ראויה.
וכעת, אין היא מגיעה עוד לפניו,
ימיה נטולי שמש,
ולחם חוקה הוא החושך
אישה כבתה בצלמוות
בוהה בחלל
מאמינה לצילה
ביקשה את נפשה למות.
ואין הוא ראה
כך היא חושבת.
ואין הוא רואה,
כך היא יושבת.
שותקת
בוכה
חושבת אינה ראויה
חושבת עזב.
וחדלה.
והנה כמעט שכלתה
הוא ירד לבקשה
צלל אלי חושך
חיפש בנרות
לכלך גלימתו
ונראה.
אורו נגע בה
ונרה החנוק
נדלק באחת
אורו השתקף בה
נשמתה
ניצתה באחד.
אינסוף אור
חומל ורך
מגלה ההסתר
עוטף החסר.
מוסיף והולך
אוסף פיסותיה
לא עוד נידחת
נדחית
וכבו הנרות.
אך אורם ננצר בליבה
ומתגלה
לא אצלו, בארמון,
כי אם אצלה,
בתוך פינותיה המחשיכות,
בתוך חדרי ליבה הריקים,
יפה
אמיתי
זך
תגובה אחת
וואו וואו וואו