סטנדאת / יהודית אריה

הי את,
רציתי לומר לך את זה באוטובוס בגינה, במכולת וסתם באיזו צומת. אני אומרת לך את זה מכאן, ועכשיו ברצינות, את משהו מיוחד! כן אמא לילדים מגדלת את הדורות הבאים, אשרייך! זכית להיות אמא לנסיכים קטנים ואת מלכה. כשאני רואה אותך עם הילד או הילדה אני רוצה לומר לך בשם הילדה תודה! אמא תודה על שאת מגדלת אותי בשמחה, אוהבת מחבקת ושומרת.
אבל משהו כואב לי.
כשאני רואה אותך באוטובוס עם הילדה הקטנה שמושכת ושואלת ולא מרפה, "אמא מה זה?" ואת. את מדפדפת, כותבת וכותבת. על הכתף שלך, סליחה ביד יש כמו ציפור קטנה וחמודה שמצייצת כי לחברה , לאחות, לסבתא יש משהו חשוב לשתף. דחוף. עכשיו. להגיב לתמונה לבדיחה.
ואם לכל אלו את משתדלת לא להגיב , יש משהו שגדול עלייך, אני קוראת לזה "צורחי עבודה" זה באמת חשוב! את הרי עובדת מפרנסת בונה קריירע. את מכירה אותי אני אוהבת לצחוק ולהצחיק:) אבל זה, זה לא מצחיק אותי. משהו קרה לנו! הנפש של האמא שבך רוצה לצרוח : "תני לי לנוח! תני להיות אישה רעייה ואמא רגועה, עבודה? שתשאר בעבודה!". ואת? תתחילי להקשיב לנפש שלך של אם יהודיה טובה.
ולמען האמת, אני מתגעגעת אלייך כשהיית יושבת באוטובוס כמו פעם. ופעם זה לפני שנתיים או שלוש, היית מדפדפת ומלמלת בוכה ומתפללת. מנצלת את הזמן באמת. מתחברת לעצמך ולבוראך.
נכון שהיום הרבה דברים הותרו ל"צורחי פרנסה", אבל חשוב לשים לב שזה לא פעם גורם לנו לאבד את השליטה ורק לחפש קליטה:) .אני באמת מאמינה שזו הכוונה, רק חשוב לי יקרה להזכיר לך שלהיות אם בעבודה לא מחייב שתהיי אם אבודה.
כדי להמחיש עד כמה זה סוחף ושוחק, נסי לדמיין אם הילדים הקטנים שלנו היו הצליל הזה שמקפיץ אותך. היית רצה מיד להגיב לראות לקרוא להבין. "וואי מתוקי מה ציירת כאן?! מקסים! אני כבר משתפת את חני השכנה". כך בדיוק כמו להודעה מהחברה.
אז נכון שזה נחמד לשתף בתמונות וחוויות, אבל מה? רוקנו מתוכן את האמא שרואה ושומעת בשביל לשמוע אותו! ולראות מה הוא צייר. בואו נשמור על שפיות. נחזור לאי של שקט, למהות של האימהות. "אמהות או לא להיות", לפעמים כל האמהות שלנו היא פשוט להיות. "אמא תהיי איתי" כך שבי על הספה תבהי על התקרה, אבל תהיי כאן לידי ואיתי. על האמהות שהיו פעם, ששמעו שהקשיבו בפשטות ובחן. פשוט להיות, כנראה שהיום זה לא כזה פשוט.
אם פעם האנרגיה של האמא הייתה הילדים המתוקים, הם באמת יכולים לגמור את האנרגיות אבל גם למלא אותן. היום? הסוללה שלנו השתנתה, אנחנו שואבות אנרגיה ממקורות אחרים, ואם הסוללה של הסלולארי נגמרה הצילו, זה נורא!.
אישה היא עיקר הבית, ולא סתם. 'אוכל של בית' הוא מושג שמחבר את הילדים לבית. הריח הזה, החיבור העמוק לבית לאמא זה משהו שאין דומה לו. כשתתנתקי מזה קצת, תתחברי לעצמך. אם תגבילי כך תגדילי רווחים בעתיד, תהיי אמא שיודעת אני שמתי גבולות. הכל בטעם טוב ובשמחה. תדעי להצהיר לעצמך ולסביבה "לי יש זמן מסוים שאני מנותקת מהעולם ומחוברת לעצמי ולבית". הרי ביננו מי יחזיר לנו את הזמן שהלך לאיבוד? את הילד שמשך בחצאית וביקש "אמא תראי אותי", את הרגעים האלו שאת אומרת לעצמך "מתי לאחרונה דברתי עם עצמי?".
משהו בתקשורת התמידית הזו מנתק אותנו מעצמינו ומהדברים החשובים באמת. מהילדים שלנו, מהבעל, מהבית ומהסביבה האמיתית. החלטתי לשתף אותך מעל במה מכובדת זו ולקרוא לך מכאן: "אל תתני לויראוטלי הזה להפוך לך את המציאות". תהיי אגואיסטית אל תתני לזה להשתלט עלייך. תישארי בשפיות כי יש לך אחריות, זכינו ואנחנו במקום מובחר שמאפשר ושומר ונותן לנו להיות מחוברים לעצמינו ליוצרנו.

אני באמת פונה ללב שלך בשמו, בשם הילדים שלך בעלך ובשם הנשמה שלך. הנפש שרוצה להיות את ובקשר עם עצמך.תבואי לימי הדין עם האמת הזו: "אבא שבשמיים בחרתי בין העיקר לטפל,אפילו שהיה לי קשה" וזה קשה אני יודעת, השליחות שלך היא שם.
שלך
באהבה גדולה!
בתקווה ש: "You understand that"
יהודית

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מה באמת אפשר ללמוד מהסגר/ פזית נאמן הם לא אוהבים חביתות? נסי את זה ונראה מי לא אוהב… מצווה לשתף: המילים הכי חשובות לאמהות לילדים לפני יום הכיפורים ניסית פעם לבנות סוכה לבד? בחג הזה אל תשכחו אותי! לברוח מה'לבד': להפוך את חנוכה מחג של קושי לחג של אור