לברוח מה'לבד': להפוך את חנוכה מחג של קושי לחג של אור

שיתוף ב email
שיתוף ב print

במדור שו"תפות פורסם פוסט, מכתב של אסתר, אמא שמגדלת את ילדיה לבד ותוהה איך נכון לחגוג את חנוכה במצב כזה. קיבלנו לא מעט תגובות ומכתבים מרגשים לאסתר, בחרנו לפרסם את כמה מהתשובות שהגיעו אלינו שמוענו לאסתר, אבל למען האמת יכולות לעזור גם לכל אחת מאתנו, בין אם היא מתמודדת עם קושי דומה או יכולה להיות זו שמסייעת בהתמודדות.

שלום, אני גרושה ואם לילדה.

רציתי כתגובה למה שאסתר כתבה, להוסיף גם אני כמה מהגיגיי. בחנוכה שנה שעברה, העדפתי לא להזמין את עצמי לאף אחד, אם זה נח, שיזמינו אותי ואם יתאים אלך.

היה קר מאוד, וגשום, ולא היה שייך לנסוע מחוץ לעיר אל משפחתי, כך שהברירה שנותרה לי, באין הזמנות, היא להדליק בבית חנוכיה, עם התינוקת שלי המתוקה, שאז עוד הייתה תינוקת קטנה.
הדלקתי נרות, הייתה רוח חזקה. גשם.
אני שומעת את השכנים, כל אחד שר עם משפחתו את ה"מעוז צור" , וליבי בוכה.
שרתי בבית קצת בשביל האוירה, אבל מהר מאוד זה הפך לבכי עצוב, שעלה והציף את הבדידות שכל כך מעיקה וקשה במצב הזה, במיוחד בחורף כשהקור העז בחוץ והגשם, מגביר את הרגשת הבדידות.
השנה החלטתי- לא עוד.
החלטתי, שבסופו של דבר, הרבה מאיך אני ארגיש, תלוי באיך אתכונן לימים המיוחדים הללו.
קניתי ספר של ילדים שמדבר על חנוכה, ואני בע"ה אשב כמה ימים לפני חנוכה עם ביתי, ואספר לה (וגם לי…) על חנוכה, וכמה הימים הללו גדולים.
אני רוצה לבוא לחנוכה, עם תחושה של רצון להתמקד בסגולתיות של ימים אלה ולנצלם.
וכך בע"ה, אולי קצת ירגע בי הכאב הזה של הלבד.
כי ברגע שאהיה עסוקה בדבר אחר- לנצל להתפלל ולבקש, ממילא אהיה פחות בתוך הצער, ויותר בתוך התקווה והקרבת ה'. מקווה שאצליח בע"ה, כי אכן, זה באמת קשה, אבל לפעמים, דווקא כאשר באים עם הכנה נפשית (גם הכנה לכך שלא אהיה מוזמנת, וזה בסדר) זה עוזר מאוד, ונותן קפיצה למקום גבוה יותר מבחינה רוחנית.
הלוואי ונזכה, ובע"ה כל אחת תיוושע בקרוב מאוד ישועה פרטית וישועה כללית עם כל עמ"י, וננצל את הימים הגדולים הללו של ימי החנוכה. ימים בהם דווקא למעט וליחיד יש כוח. מעט אור דוחה הרבה מן החושך

תשובה מכיוון שונה לאסתר:
שלום אסתר,
צר לי מאד על מצבך וברור שזה ממש לא קל. לא ביום יום ועל אחת כמה וכמה בחגים.
מובן שבחנוכה ה"עסק" מסובך יותר. אכן, תחושה לא נעימה היא להזדקק לאחרים. אך נסי נא להיכנס לראשם של אחייך, אחיותייך, חברותייך וכו'.
אינך באה עם ילדייך ל"התיישב" שבועיים ואפילו לא יומיים, אצל מי מהם. הרי אצל כל אחד/אחת תהיי מספר שעות בלבד.
חשבי לו היה ח"ו הפוך. האם לא היית שמחה לארח את אחיך, אחותך, או כל אחד אחר לערב אחד?
מדוע את חושבת שאת נכנסת להם לפרטיות?
ב"ה, יש להם פרטיות הרבה מאד ימים בשנה! להגיע לערב אחד – זה לא להיכנס לפרטיות של אף אחד! זה פשוט להתארח במקום שנעים לנו! מבטיחה לך שגם להם – נעים ושמח לארח אותך (כמובן בתנאי שמסכמים קודם על יום ושעה שנוחה למארחים, ולא "נוחתים" עליהם בפתאומיות…).
אצל כולם כמעט, עושים "ערב לביבות", כל ערב במקום אחר וכולם נהנים!
אני מבינה אותך, שמהמקום בו את נמצאת, את חשה נזקקת, שזו הרגשה מאד לא נעימה ומכאן ועד להרגיש "מפריעה" – הדרך קצרה.
אם תשני את כיוון החשיבה ותשימי את עצמך במקום המארח, תרגישי ותביני, שתחושותייך – מגיעות רק מהמקום בו את נמצאת ואין אלה תחושותיהם של המארחים, אם תצליחי אכן לחוש, כיצד מרגיש מי שמארח, תביני שאת זו שמשמחת את המארח!
ידוע ש"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית" , ותסלחי לי על "ההשוואה", אין כל מחשבה לעשות כאן השוואה בינך לבין "עני", אלא פשוט כדי שתביני, שהמארחים שמחים באורחים!!
ומה דעתך שערב אחד, תזמיני גם את, מישהו שקל לך לארח, אלייך? לא תמיד צריך לצאת מן הבית כדי ליהנות! הילדים בוודאי ישמחו לארח את בני דודיהם ואת גם תרגישי "נותנת" ולא רק "מקבלת".

דיני שפיצר, מרכזת סניף ירושלים בארגון 'אם הבנים' מוסיפה גם כן המלצה מניסיון: "כדאי דווקא בזמנים אלו, לשנות את המציאות הפיזית ולהיות כמה שיותר בין אנשים, יחד עם חברות שכייף להיות איתן, לתכנן משהו חוויתי יחד, אוכל טוב, קצת שירים וגם ריקודים ואפילו אם רק נפגשים – זה בהחלט מכניס אור ושמחה עמוק בפנים. לעשות אוירה של חג. ללמוד את ההצעות להקפיד על חוויות ולתת לילדים עד כמה שאפשר חויה ותוכן".

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.