ילדים שחווים גירושין לא "מתרגלים" לזה, הם לומדים לחיות עם זה. לומדים לווסת געגוע, אשמה, נאמנות כפולה, ולעיתים גם בלבול בזהות – מי אני כשאני פה, ומי אני כשאני שם.
כהורים, התפקיד שלנו הוא לא 'למחוק' את הפערים, אלא להקל על הילד לגשר ביניהם.
לא לדרוש ממנו לבחור צד, לא לשאול שאלות שמעמידות אותו בנאמנות, ובטח לא להשתמש בו ככלי משחק.
ילדים לא צריכים שנפתור להם את המורכבות – הם צריכים שנישאר לצידם בתוכה.
גם אם ההורים כבר לא ביחד, עבור הילד הם תמיד יישארו “צוות חינוכי משותף”.
כלים להורים במצבי גירושין:
1. יציבות מעל הכל. נסו לשמור על שגרה קבועה (שעות שינה, חוגים, מפגשים). ילד זקוק למסגרת ברורה כדי להרגיש בטוח.
2. מסרים אחידים. גם אם אינכם מסכימים על הכול ביניכם, נסו לתאם עקרונות בסיסיים בחינוך ובגבולות. זה חוסך מהילד בלבול ונאמנויות כפולות.
3. שיח פתוח מותאם גיל. תנו מקום לשאלות שלו, גם אם התשובות לא תמיד פשוטות. עדיף לומר "אני לא יודע כרגע" מאשר להשאיר אותו בחוסר ודאות.
4. הפרדת תפקידים. אל תשתמשו בילד כשליח, בורר או שופט. הוא זקוק להיות ילד לא מגשר וחייל בלוח השחמט.
5. מרחב רגשי בטוח. הזמינו אותו לשתף רגשות, גם קשים, בלי למהר לתקן. אמפתיה עדיפה על עצות.
לפעמים לא הכאב מפרק אלא התחושה שהילד צריך לשאת אותו לבד.
כשאנחנו מצליחים להישאר עבורו “הורים במשותף” גם בתוך פרידה, אנחנו נותנים לו מתנה של יציבות וביטחון שבונה אותו לכל החיים.
אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז חוזקות
לשאלות ותגובות: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
