בלי שאנחנו מודעים או שמים לב לכ ך- מרגע הולדתנו אנו עסוקים ברדיפה וחיפוש אחר מקום.
לא מקום פיזי, תודה לקל, אלא מקום עבור עצמנו, עבור הכישורים שלנו, התעסוקה שלנו, הכרה בנו וביכולתנו לחוש בעלי ערך, לחוש שווים, לחוש נראים ולא שקופים.
לתת לעצמי מקום זה תהליך, תהליך ארוך.
לתת לעצמי מקום זה לאפשר לעצמי להתבטא, לאפשר לעצמי לחשוב, לאפשר לעצמי להקשיב לזולת, זה לנקות את עצמי ממה שלא נכון לי: חשיבה לא נכונה, מידות לא נכונות ועוד…
ולמצוא מה נכון לי: מתי לשתוק ומתי לדבר.
לתת לעצמי מקום זה ללמוד לתת גם לזולת מקום.
להקשיב לזולת, לראות שיש עוד אנשים מלבדי, שמותר לכולם לקבל מקום, שכולם שווים.
זה להוציא מחיי ביקורת עצמית,שנאה עצמית וחרדות, ולהכניס חשיבה טובה, אהבה עצמית, אמונה בטוב.
לתת לעצמי מקום זה למצוא עיסוק או עבודה או תחום שיעזור לי להגשים את עצמי ולהביא לידי ביטוי את האופי והכשרונות שלי.
*
גם אני, כמו כולם, חיפשתי מקום.
ולאחרונה הגעתי למסקנה שאיפה שאני, במקום ללא מקום הזה, זה המקום שלי.
נכון, אני לא מרוויחה מהכתיבה שלי כסף.
נכון, אין קהל מתעניין.
אני בדרך, לא מצאתי מקום.
אבל איכשהו הבנתי שהדרך שלי זה המקום שלי.
כי מה שחשוב זה ההשתדלות והעשיה.
וזה נחמד להבין שהמקום שלי הוא דרך, זה מקום בלי תוצאות אבל עם עשיה.
וזה מקום טוב, כי הנשמה לא צריכה הצלחה ולא צריכה כסף או דבר מה, להיפך – צורך זה הגבלה לצמצום עבור הנשמה.
מה שאנחנו צריכים באמת זה לשבור את הכבלים.
עוד כבל ועוד חשיבה לא נכונה ועוד צמצום ועוד קנאה ועוד תחרותיות…
ואז כשנצליח לתת לעצמנו לפתח את אני האותנטית, נחוש אושר פשוט כזה, בלי התניה.
פשוט אושר של אדם שמסכים לעצמו להיות הוא.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
