בספטמבר 1848, בוורמונט שבארצות-הברית, עבד פיניאס גייג’, בן 25, כמפקח צוות הנחת מסילות רכבת.
הוא היה צעיר חרוץ, אחראי ואהוב – אדם שניתן לסמוך עליו בכל מצב.
ביום גורלי אחד, בזמן שעבד עם אבק שריפה, טעות אחת קטנה שינתה הכול. הוא דחס את האבקה במוט ברזל מבלי להניח שכבת חול מבודדת. ניצוץ קל, פיצוץ אדיר – והמוט, באורך של יותר ממטר, נורה במהירות עצומה, חדר דרך לחיו השמאלית, עבר מאחורי עינו, חצה את קליפת מוחו הקדמית ויצא מבעד לגולגולתו.
כולם היו בטוחים שגייג’ מת, אך הוא קם על רגליו, מדמם אך בהכרה, ואמר בשלווה כמעט בלתי נתפסת: "נראה שחלק מהראש שלי איננו".
הוא שרד, אך האיש שהיה – נעלם.
לאחר ההחלמה, חבריו סיפרו כי נעשה גס רוח, חסר סבלנות ואימפולסיבי. הוא לא היה מסוגל לתכנן, לשלוט בכעסיו או לחשוב קדימה. הרופא שטיפל בו כתב: "האיזון בין שכלו לבין יצריו נהרס. הוא כבר לא היה גייג'".
המקרה של פיניאס גייג’ הפך לנקודת מפנה במדע: הוא הראה לראשונה כי האונה הקדם-מצחית במוח אחראית על שליטה עצמית, תכנון ואישיות. כשאזור זה נפגע, האדם נשאר בחיים – אך מאבד את היכולת לבחור את דרכו במודע.
בפרשת השבוע מובא "ניסיון העקדה". אברהם מתבקש לקחת את בנו אהובו, ולהקריבו על המזבח. איך באמת אפשר להבין את הניסיון? מדובר פה באברהם אבינו, שהוא בדרגת נביא. אלוקים מדבר אליו, ומצווה אותו. ברור שזה קשה, אך כבר שמענו בהיסטוריה על אנשים פשוטים הרבה יותר, שעשו מעשים דומים. הסוד הוא – מובא בספרים הקדושים שברגע של ניסיון, נלקחות מהאדם כל מדרגותיו, כל ה"שכל" שלו. אחרת לא היה ניסיון כלל. קצת כמו מה שקרה לפיניאס גייג', רק שאצלו זה היה לצמיתות.
ברגע של ניסיון אנחנו לא מצליחים לחשוב שכלית, ואנו מופעלים רגשית ואמוציונלית. הניסיון אומנם קשה, אך בוודאות ניתן לעמוד בו. כבר אמר החכם: "אם תדע לעמוד ברגע של תשוקה, של פיתוי, של קושי – תגלה שהרגעים הללו חולפים, ואתה נשאר."
שבת שלום💐
שלכם,
יצחק פנגר❤️
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
