מחבר: אפרת ברזל

מתי אישה הופכת מפסיבית לאקטיבית? ומתי זה פוגש אותך - כשאת כבר מחליטה אבל כולם בחוץ עדיין לא יודעים דבר? אסתר המלכה מגלמת לנו נשיות במהלך המגילה ואנחנו למדות אותה במשדר מיוחד של עומקא דליבא | תוכנית מרתקת על עומקי הנפש בראי המגילה

"אני מוציאה מצרכים אבל מדי פעם עוצרת ומסתכלת על הילדים. פנים, פנים, של מתוקים, מתוקים, שזכיתי להיות באותו יום, יחד עם כולם, במסיבה המשמעותית הזאת..."

חני גולדשמיט (פנגר מהבית) משוחחת עם אפרת ברזל על חרמות של ילדים, נוער ואפילו... כן, אפילו מבוגרים. תובנות עומק על הכיעור דווקא של המחרימים ומאיפה הם פועלים. רמז? לא ממקום חזק.

"אני מסמנת עכשיו באדום את פארק מרום נווה, שלא ניפול בידי קבוצה מאורגנת הבנויה מבודדים בודדים, חלקם מתואמים ביניהם, כל אחד עושה את מיטב יכולתו, אנשים חילונים שסימנו את המקום כפוטנציאל לציד נשמות חרדיות..."

היום בעומקא; הסופרת ענת קלו לברון על למה כולם אומרים "תהיו בפגיעות שלכם". מה זה? איך זה? מה זה נותן? מהי פעולת הנפש הזו?

קבלת תעודות או קבלת תהודות? מה זה הציון הזה? מה רוצים ילדים להרגיש כשהם מביאים הביתה תעודה? על הילד שנמצא תוך כל אחד מאיתנו ואיך אנחנו משקפים לילדים שלנו בדיוק רגע הזה, כמה הם חשובים לנו, עם כל המכלול שלהם

"ונכנסתי לדירה, לשבעה, והבנתי בדיוק איזו זכות. ואלו אנשים ומי גר בבית הזה ואיך בתקופה כל כך קצרה נוכחות אינסופית של איש ענק נעלמה. אחת הבנות החזיקה תינוקת בת יומה, פיצפונת מתוקה, 'קוראים לה ליבי', אמרה הבת האבלה, "אבא עוד הספיק לראות אותה'... "

אמא היא דמות משיבת נפש. היא לוקחת את הבלגן שלנו אליה ומחזירה לנו נפש מסודרת יותר. על הצורך האנושי לחלוק, לקבל אור, ולחזור.

ביטחון עצמי - רמוס או בשמים. כיצד זה קורה ומה אפשר לעשות עכשיו כדי לגרום לחיים שלנו ושל היקרים שלנו להיות טובים יותר | ראיון מטלטל עם אישיות שנמחקה והגיע זמנה לצייר את עצמה מחדש

"היום יש בדיוק במקום שבו צמח לתפארת, וילה כזו. לא מאה אחוז הטעם שלי. וילה של אנשים שאני לא מכירה. וכנראה גם לא אכיר. התריסים שם תמיד סגורים...."