קטגוריה: כור הברזל

"אני לא טובה בזה, אבל אם כבר מנקים אז לנצל את הזמן בריבוע. מצאו במחקרים, כאילו שלא ידענו, שכשאת עובדת בידיים בפעולות של מיון וניקיון, במיוחד בגיהוץ, אגב, ושומעת תוכן שמעניין אותך, הוא נכנס עמוק יותר להבנה, חושים מתערבבים, וגם את מנקה בהנאה...."

"עכשיו אני די מיומנת בתגובות לאנשים, אני מעולה במחמאות. אבל הניגוב הזה? איך לומר? לא בא לי טוב. ישר דמיינתי בעלים של חברות שלי שבאים הביתה, מחליפים לקצר, ושוטפים עם הרבה מים בספונג'ה יסודית את הסלון. הו, זאת עזרה!..."

"ואז היא ענתה לי את משפט המחץ, שהפך להיות כאן לי ולחברתי לתורה נקיונית שלמה. השנה רק הבנתי כמה היא עמוקה. האישה שבאה לעזור, הסתכלה עליי וברצינות ענתה..."

"אז היא כנראה אמרה בבריטית רהוטה, "לא תודה", לדוד החילוני שלה מלונדון שהציע לה כל טוב של חומר בסיומה של המלחמה ההיא, הציע שתעבור לגור איתם כילדה בודדה ויתומה, בשכונת 'הנדון', בלונדון. היא סירבה כי היא רצתה בית יעקב..."

"יש דברים בילדות שלנו שכשהם היו קשים לנו להתמודדות או שאף אחד לא דיבר איתנו עליהם, כי היה אסור, כי לא ידעו, כי בתום לב אי אפשר היה, אנחנו אפילו לא זוכרים אותם...."

"אני מוציאה מצרכים אבל מדי פעם עוצרת ומסתכלת על הילדים. פנים, פנים, של מתוקים, מתוקים, שזכיתי להיות באותו יום, יחד עם כולם, במסיבה המשמעותית הזאת..."

"אני מסמנת עכשיו באדום את פארק מרום נווה, שלא ניפול בידי קבוצה מאורגנת הבנויה מבודדים בודדים, חלקם מתואמים ביניהם, כל אחד עושה את מיטב יכולתו, אנשים חילונים שסימנו את המקום כפוטנציאל לציד נשמות חרדיות..."

"ונכנסתי לדירה, לשבעה, והבנתי בדיוק איזו זכות. ואלו אנשים ומי גר בבית הזה ואיך בתקופה כל כך קצרה נוכחות אינסופית של איש ענק נעלמה. אחת הבנות החזיקה תינוקת בת יומה, פיצפונת מתוקה, 'קוראים לה ליבי', אמרה הבת האבלה, "אבא עוד הספיק לראות אותה'... "

"לא כי הכל היה רק טוב. אין דבר כזה. זה בלוף. מערכות יחסים מביאות איתם גם קשה וגם טוב וגם קל וגם מסובך. כל הרעיון של משפחה וזוגיות הוא מה קורה בצעד הבא..."

"להיות בעל תשובה זה פאר בעיניי. ויש על מה להתפאר. כשאני מסתכלת לפעמים על התמודדויות שיש למשפחה שלי, לילדים שלי, לנכדים, לעצמי, עכשיו, בזמנים האלה, אני עוד יותר מתפארת וגאה. כמה מאמץ דורשת הפעולה של לחזור בתשובה...."