קטגוריה: במה ללא קהל – א. פרי | סיפור בהמשכים

"בישיבה שמח ומבדח, את הפורים הנערים חוגגים בכל היצירתיות העומדת לרשותם. כרזות צבעוניות, בובת המן תלויה בפתח, דמויות שונות ומפחידות מולבשות על מקלות...."

איציק מהנהן. ”תאחל למוטי המון מזל טוב בשמי. אני לא מבטיח להגיע היום, אבל לחתונה תזמינו אותי, כן?“ ”אולי גם תופיע שם, בתור זמר, זו מצווה לשמח חתן וכלה“...

סך הכל, עם כל הכבוד לאופנה, כמה כבר שמחה ניתן לשאוב ממנה? והוויסקי והבירה, האוכל המשובח, זה לא מה שזה נראה באמת, זה עונג חולף, ולפעמים אתה נשאר עם כאב בטן ועם בעיות בריאות, וחוצמזה, שאפשר לענג את השבת באוכל טוב ובשתייה טובה. והטלפון הזה לא חכם בכלל, הוא סתם ממכר ותוקע אותו. הוי, אלוקים.

"איציק מסיק שחלי ממתינה. הוא מבין שכל הסביבה מחכה להופעות, כל מי ששמע שהוא היה זמר נערץ בחו“ל ממתין שהוא ימשיך את ההצלחה המטאורית גם בארץ. וזה לא קורה..."

”בטח, כל היום במחשב“, מתקיף בועז פתאום, שוכח את החלטותיו הטובות, ”כל היום, מחשב מחשב, הפכת לגולם בעצמך, חסר חוט שדרה, נגרר. מה מבדיל אותך מבהמה? מה? מה אתה יותר טוב מהציפורים? מבעלי חיים? חי בלי משמעות, בלי ---“

”'ובכל מקרה אם אתה צריך משהו, חברותא, עזרה, אני כאן'. החיוך של רוני מלא אמון. אולי גם הוא תלמיד של הרב חלים. 'תודה', איציק הופך את המעטפה לכל כיוון. מרגש לחשוב שמישהו השקיע בו וחשב עליו. הוא מכניס את המעטפה לכיס של המעיל, ויוצא החוצה, אל הברד הדוקר שהחל לרדת...."

"הדרך הולכת ונעשית ירוקה יותר מרגע לרגע. השמים מעוננים והשמש יוצאת מדי פעם ושולחת קרניים צבעוניות, אפורות, אל היקום הפורח מהגשם שירד בשבוע החולף. 'איזה טיול ארגן לנו ארנולד שלך', נאנח ירמי בסיפוק..."

"הוא מביט על המילים שכתב. מילים פשוטות של יהודי פשוט. כמה היה רוצה להיות חלק מהאמת הזו הכתובה כחול על גבי לבן. אבל עוד דרך ארוכה עליו לעבור. כל החיים הם מסע, וכדאי שיבין דקה אחת קודם, שאם הוא יעלה על המסלול הנכון יש סיכוי שיום אחד יגיע...."

אתה לא ביש מזל וכוכבך לא החל לדרוך. אתה פוסע במסלול שלך, מסלול שבו אתה לומד, מחכים, מתקדם, איציק, הוא עונה לעצמו. מנסה לנחם את הרגש הפגוע שנותר בו למרות ההצלחה. האיש מעיר אותו מהרהוריו: ”יש לך תשובה, איציק, או אין לך?“ אז האיש יודע גם את שמו האמיתי. מעניין מאוד.

”'אני לא מצפה להישגים לא רעים, אני מצפה להישגים ה-כי מצוינים. ה-כי'. ירמי נשמע כועס ותוקפני. ליאור שקדי חוגג בשקט. כאלו הקלטות הן ההובי שלו...."