קטגוריה: הלב של אפרת ברזל

אפרת שקד היא אימו של ילד שנולד בלי דופק והיה צריך הנשמה ארוכה - הצוות הרפואי יעץ להם לנתק אותו מהנשמה, מכיוון שיש אפס סיכויים להחלמתו | הרב אושר וייס ביקש לדבר עם הרופאים בפגיה כדי להבין משהו, ואז נפלה החלטה...

"ראיתי שמכולם משתלשלות ציציות. אמיתיות. לבנות. "מה זה?" שאלתי את עצמי, ברור לי עכשיו שאני ודאי ממשיכה לעקוב. הלכתי אחריהם. מה היה לי לעשות?"

"לקח לי זמן להגיע להבנה שעשיתי דברים כי 'לא נעים לי' ובעצם הכל נבע מתוך חוסר הערכה פנימית, ואז בתוך הכאב - אני יודעת שאני רוצה משהו אחר ואני בטוחה שאני יכולה לשנות..."

"אני קונה מיץ טבעי בקיוסק הספרייה, מעקמת את האף על המחיר המופקע, אבל יודעת שאעשה ממילא מהבקבוק של המיץ, אחרי שיגמר, אגרטל שקוף מושלם לפרחים, לשולחן שבת, אז יאלה. שיהיו בריאים..."

כמה אהבה הילדים שלנו רוצים? צריכים? כמה אהבה ילדים משאירים להורים שלהם לאחר לכתם, בתוך מכתבים? תוכנית מרגשת עד דמעות, על מילים אחרונות של ילדים, אימהות, אבות, סבים וסבתות

"מה זה, אני מכירה את הנכדות שלהם, אלה באמת הן? אחת עם שיער ארוך, פלפלית לא קטנה, ואחותה, כזו שמדברת כל הזמן ועושה תנועות מצחיקות עם הידיים...."

איך נוכל לחנך נכון את ילדינו לזכור ולא לשכוח את ההשפעה של המלחמות על הרגשות שלנו ועל מהות העם שלנו? | בואו נחשף לספרי הילדים החדשים שמספרים את השואה ממבט שמאפשר להעביר את המסר בין הדורות, גם לצעירים שבהם

"היה בבית שלכם ריח של אוכל, היה לי נעים, אני הצצתי בתוך הסירים שלך, היה שם משהו באוויר שאני כל החיים רציתי, הילדים הסתובבו סביב סקרנים, הייתם רגועים לגמרי, והריח הזה שאני לא מבינה גם עכשיו מה קורה לי כשאני מדברת עליו..."

היא חשבה שמשהו אצלה לא בסדר וניסתה לרצות את המעסיקים, אבל ההערות לא הסתיימו והטונים עלו וההשפלות התגברו, עד שיום אחד היא הבינה, בעזרת אנשים אהובים, שהיא עוברת התעללות קשה - 'פתוח' בפרק על גזלייטינג במקום העבודה

"יום אחד בעלי חזק הביתה ואומר לי, 'הייתי מת מרעב בדרך מהעבודה ועצרתי בשווארמה לא כשרה מול גני התערוכה, את דתיה ואני לא, אני לוקחת את האוכל לאוטו, נעמדת בין הדלת של הרכב למכונית אישה ואומרת לי 'אני רוצה להגיד לך שלא כשר כאן' למה דווקא לי?' הוא סוגר את הרכב מסתכל ימינה ושמאלה - היא נעלמת והוא זורק את הפיתה..."