קטגוריה: נפש בהחלמה – מדור מחדר האשפוז

"אני רוצה לבקש ממני סליחה, מאיילה הקטנה. על שלא הייתי בשבילך מספיק, על שהתעלמתי, הכחשתי, הסתרתי. אני רוצה לבקש מעצמי מחילה, לייחל שאלמד את הדרך לחמלה. שאנהג בכבוד, ברכות, בקבלה, שאתן לי יד ואצעד איתי ביחד כל הזמן..."

"אני מרגישה חולה, בכל הנפש, בכל חלקה בנשמה. הכל בי מפורק, רוצה לצרוח שלא יכולה. יש בי מילוני שאלות - בלי שום תשובות אני אבודה, תשושה. שבעה כבר ממלחמות. לא רוצה להיות חזקה, נמאס לי כבר מהכל..."

"חלק מההתמודדות של אנשים עם התמודדות נפשית, היא שנוחת עליהם כובד שמגביל אותם ומכביד על הגוף ועל הנפש שלהם וגורם להם כל פעם מחדש, לסרב לכם לכל בקשה שאתם מבקשים..."

"ואני עייפה, אני פשוט עייפה מהחיים, המתישים, המאכזבים כל כך. אני מותשת מלחיות חיים כל כך דורשים ומאמצים, כל רגע וכל שניה. כל נשימה בלי כאב היא אוצר, כל מחשבה של תקווה זה משהו שכמעט לא קיים. הנפש רוצה לנוח. לקחת לעצמה הפסקה, אבל היא לא יכולה! איך היא תברח מעצמה???"

"אם אפול - האם אני אקום? האם יהיו לי כוחות להתרומם? איך המקום שאני עוברת אליו יקבל אותי? איך אני אהיה בו?..."

"זה בלתי נסבל, למה כשאני יוצאת אני צריכה להשקיע מאמצים בלהסתיר את ההתמודדות שלי, לא חבל? לא מספיק מה שאני עוברת? אני באמת שואלת כדי לעורר את הנושא הזה..."

"'את רוצה לאכול את המרק הזה? ואת רוצה את הסלט הזה?' ואז היא שואלת באותה נימה: 'את רוצה איטומין'? (כדור הרגעה). ואז מתוך הכאב ותחושת ההזיה של הפרדוקס שהסצנה הזאת מול כולם, התחלנו להתפוצץ מצחוק..."

ושם בים ישבתי על החוף, עם חברה קרובה מהאשפוז לקחנו חול ופשוט זרקנו למים ויחד עם זה את כל התסכולים והקשיים שלנו. וככה לקחתי מהחול קצת וזרקתי למים ותוך כדי זה אמרתי: "אני זורקת את הדיכאון, את הכאבים" ועוד פעם לקחתי עוד חול וצעקתי: "את התסכולים, את הייאוש, את החוסר אונים, את ההצפות, החרדות, האשפוזים, האנשים הרעים, האכזבות חוסר האמון"...

"לחברה טובה שלי יש התקפי צחוק, אבל אמיתי, במקום התקף בכי אצלה ההתקפים מגיעים בצחוק. זה לא נעים לה בכלל, היא רוצה לבכות אבל היא צוחקת. מהצד זה ניראה כמו סטנאד אפ, אבל זה בכלל לא מצחיק..."

"אני צועדת ורואה את כולם קונים, מחייכים, משלמים, רצים להם במרוץ החיים, וגם אני ביניהם, מנסה להיות כמוהם. קונה, משלמת. מנסה להשלים את המרוץ. להיות חלק מכולם. מסתכלת ימין ושמאל, מה קורה כאן. מה הפסדתי בכל הזמן הזה שהייתי מאושפזת?"