קטגוריה: הלב של אפרת ברזל

ההשפלות, ההתעללות, תחושת חוסר האונים והרייקנות - מה קורה לכל אלו בתהליך הבראה ממערכת יחסים עם נרקסיסטים? אתי רוזנצוויג בראיון מפעים אצל אפרת ברזל, על כל הניואנסים הקטנים, התחבושות לנפש והפריחה שמגיעה אחרי תחושת הכלום

גם אם הזוגיות טובה, גם אם היא כזו שהשתפרה פלאים עם השנים. תשאלו; מה בתוך כל אחד ואחד מכם אפשר את תולדות שיפור הקשר? מה תקע אותו? מה נולד בכל אחד ואחת מכם דווקא מהדברים שהיו הכי קשים עבורכם אצל האחר?

"פתאום הבנות שלנו נתקלות במשימות חדשות, דומות למשימות בהן אנחנו עמדנו. איך פעם, כשהן היו נערות צעירות הן לא יכלו להבין בכלל את רמת הג'ינגול הלולייני שאנחנו עמדנו בו..."

מה השאלות שרצית תמיד לשאול ואף אחד לא סיפק לך עבורם תשובה? מה החששות שאת לא מדברת עליהם אף פעם? אפרת ברזל בשיחה מיוחדת עם בנות סמינר שרק ביקשו לשאול, בלי שום הכנה, והתשובות שפתחו להן צוהר לעולם חדש

"וכך היא הגיעה לישראל, הם חיו יחד בדירה ברחוב ז'בוטינסקי 59 בתל אביב, בול מול בערך, בית חולים אסותא, שלושה אנשים בלי שום משפחה שנותרה באירופה. כשאבא שלי נולד, ילד מתוק עגלגל ונחמד, הדודה שלו גידלה אותו יותר מכולם..."

את, כן את, מוזמנת לבוקר של חוויה לנפש ולנשמה, בוקר שעוזר יחד לברר את הקול הפנימי היוצר שקיים בכל אחת ואחת מאיתנו. איך להתנהל איתו ולהוציא לפועל את האוצרות שה' נטע בך. הבוקר בהנחייתן של המאסטריות אפרת ברזל ושושי סירקיס | יוצרות, משוחחות ובעיקר - פותחות את הלב להביע, להתרגש ולחיות. הפרטים בפנים >>>

איך מזהים שהילד עובר משהו לא טוב? כיצד מדובבים ילדים לשתף? איך שומרים עליהם מפני הסכנות שבחוץ? בשיח חשוב במיוחד, משתתפות שתי מנחות הורים מומחיות בתחום, ומספרות על הסכנות השונות ואיך כהורים, נלמד את ילדנו להתגונן מפניהן ולבקש עזרה בשעת הצורך

יום אחרי, שלחה לי אסתי, גם היא משתתפת בסדנה, אסתי יקרה שאותה אני כבר שנים מכירה, שלחה לי כאלה מילים מרגשות שיהפכו להיות סטיקר על 'איזור הגאונות' ואיך לדעת לחיות אותו, באיכות.

ציפי יצאה מאשפוז לשיקום האנורקסיה ממנה סבלה. בראיון מטלטל עם אפרת ברזל, היא מספרת על התהליך שעברה: מההרעבה ועד ההבנה שמישהו אוהב אותה ויש תקווה לחיים.

"מה היה? כולו מה היה? בעלי אמר לרבנית שזה קשה מאוד לחזור בתשובה. שיש מלא שלבים, ומלא שינויים שצריך לעבור, והרבה אכזבות ומאמץ, ותחושת אנדרדוגיות בדרך, ושלפעמים כשהוא מסתכל על מישהו בתחילת המסע היהודי שלו, מתחשק לו להגיד לו בקול רם...."