קטגוריה: כור הברזל

איזה כוח את מפעילה? או אולי, אילו כוחות נמצאים בך בזמן הצלחתך הרגשית הבאים במקום הכוחות הישנים? מה בא בך באותם הרגעים בהם היה אמור לבוא בך יצר השגיאה. מה את מרגישה במקום החדש, היכן שבעבר היית מרגישה אחרת. מה הכנסת כאן שלא היה שם? כתחליף. מה הבאת במקום, מה כוללת ההתמרה.

על מה אימהות רוצות להתוודות ביום הכיפורים? על מה הן צריכות לבקש סליחה? א' ב' של כל אישה ובת בהכרה פנימית מול בוראה, בהוקרה מול עצמה

הכנה מרוכזת ומהירה לראש השנה. 11 דקות על המלכות, רצונות, וחידודי תפילות. קול. מילה. אמונה. טור פלוס הקראה כדי לשמוע אותו תוך כדי בישול וגיהוץ קיטל.

"אז את ממש גרה בבני ברק?" היא שואלת. "ממש", אני עונה. היא עושה פרצוף מודאג. לוקחת נשימה תיאטרלית אופיינית לה, ושואלת בעוצמה: "את באמת מאמינה בכל זה?"

הוא מתגורר אצל כל אחד ואחת, מנסה בכל פעם מחדש להזכיר את כוחו ואת יכולותיו, אך אם הקמת לך צבא שלמד את כל הפטנטים והפיתולים שבאמתחתו, תוכלי פשוט לצחוק לו בעיניים ולהתקדם לראש השנה שלך באומץ ובביטחון, אף אחד לא יוכל עוד להביס אותך, מלכה שאת!

"ומכאן, התנתקתי. ממי שמחפש אותי, ממה השעה. רק הלכתי והלכתי ברגל, מרגישה את הרוח הירושלמית הקרירה, מחייכת. מחייכת. ניהלתי איתה שיחה כל הדרך...."

כשאת מבינה שהלימוד והראיה של הילדים שלנו מתפתחים בקצב משלהם, אוספים נתונים, מעבדים אותם, מפיצים אותם החוצה, מרתק ממה שאנחנו חווים את המציאות הזו בעצמנו...

שמישהו מתוך הבית מעיר: "כמה את אוכלת? זה משמין. את צריכה לשמור, איך תחזרי לעצמך?" או, "מה קורה? כמה זמן את מתכוונת להיות אחרי לידה? קדימה, לעבודה". זה נורא.

כשמשפחה שלימה משאירה את הבית למשפחה שלימה: מה נשאר שם בין הספה למפה פרחונית ועציץ. מי נגע בדלת המקרר אחרון ומה הוא השאיר שם, איזו פינה הכי אהובה עלינו ואילו הם פגעי היום יום שמשאירים את הרושם של חיינו המלאים

קשר אמיץ בין בניה להבנה: כשהיקרים לנו פותחים את קודש הקודשים שלהם, הלב, ומבקשים שנהיה שם איתם, מה אנחנו מניחים שם? לבנים או בליסטראות?