קטגוריה: סיפורת ושירה

”בטח, כל היום במחשב“, מתקיף בועז פתאום, שוכח את החלטותיו הטובות, ”כל היום, מחשב מחשב, הפכת לגולם בעצמך, חסר חוט שדרה, נגרר. מה מבדיל אותך מבהמה? מה? מה אתה יותר טוב מהציפורים? מבעלי חיים? חי בלי משמעות, בלי ---“

עִם חִבּוּר לְעַצְמִי, הַעֲמָקַת שָׁרָשִׁים עִם חִיּוּבִי וּשְׁלִילִי, עִם תִּקּוּן הַשְּׁבָרִים עִם הָרָצוֹן אֶת הַנֶּעֱלָמִים לְחַפֵּשׂ עִם הַיְּכֹלֶת עַל עַצְמִי לְהִתְאַפֵּס.

משהו שכתבתי כשסף הכאב עלה... וקצת הרגשתי שבא לי לבעוט בהכל. בכל הקבלות שקיבלתי בשנים האחרונות, בכל השיחות שעשיתי איתו.. ואז הבנתי, שאין לי לאן... וכמו ילדה קטנה רק ביקשתי שיחבק אותי כי עצוב לי ממש🥹

"היא נמצאת איתך מהבית ספר, חולקת איתך מקום מול הלוח הלבן, היא מסמנת לך לבוא, להיות בקרבתה. (רק בבקשה, לא בשורה ראשונה)"

”'ובכל מקרה אם אתה צריך משהו, חברותא, עזרה, אני כאן'. החיוך של רוני מלא אמון. אולי גם הוא תלמיד של הרב חלים. 'תודה', איציק הופך את המעטפה לכל כיוון. מרגש לחשוב שמישהו השקיע בו וחשב עליו. הוא מכניס את המעטפה לכיס של המעיל, ויוצא החוצה, אל הברד הדוקר שהחל לרדת...."

"בֵּין עֲצֵי הַגַּן אֵחָבֵא, אֲחַפֵּשׂ מִסְתּוֹר לְרוּחַ הַיּוֹם תִּתְהַלֵּךְ, לִפְסִיעוֹתֶיךָ קַשּׁוּב אַיֶּכָּה? יְהַדְהֵד קוֹלְךָ, חֲתִירָה לִי תַּחְתֹּר קוֹרֵא לִי הַבַּיְתָה בַּחֲזָרָה לָשׁוּב...."

"אולי הם מפחדים ממני? חושבים שאני עוף מוזר וזר, בכל זאת אדם שמתגלגל ולא הולך לא רואים כל יום, זה מפחיד, זה מתסבך, זה מכוער..."

ויום אחד תבינו - שניגבתי דמעות ומרחתי חיוך - הכל היה בשבילכם רגע אחד של לב שבור - שצריך את ליבי השלם

"הדרך הולכת ונעשית ירוקה יותר מרגע לרגע. השמים מעוננים והשמש יוצאת מדי פעם ושולחת קרניים צבעוניות, אפורות, אל היקום הפורח מהגשם שירד בשבוע החולף. 'איזה טיול ארגן לנו ארנולד שלך', נאנח ירמי בסיפוק..."

כמה מילים מהלב: זהו השיר הראשון שכתבתי, כשעברו 4 חודשים והיה נראה שכולם התקדמו. אף אחד לא זכר שילדתי, שגרה לא מבורכת. כל התסמינים של אישה אחרי לידה ואין טיפה של כח סבל, כי אין בשביל מה...