תגית: סיפור בהמשכים

"איציק מסיק שחלי ממתינה. הוא מבין שכל הסביבה מחכה להופעות, כל מי ששמע שהוא היה זמר נערץ בחו“ל ממתין שהוא ימשיך את ההצלחה המטאורית גם בארץ. וזה לא קורה..."

”בטח, כל היום במחשב“, מתקיף בועז פתאום, שוכח את החלטותיו הטובות, ”כל היום, מחשב מחשב, הפכת לגולם בעצמך, חסר חוט שדרה, נגרר. מה מבדיל אותך מבהמה? מה? מה אתה יותר טוב מהציפורים? מבעלי חיים? חי בלי משמעות, בלי ---“

”'ובכל מקרה אם אתה צריך משהו, חברותא, עזרה, אני כאן'. החיוך של רוני מלא אמון. אולי גם הוא תלמיד של הרב חלים. 'תודה', איציק הופך את המעטפה לכל כיוון. מרגש לחשוב שמישהו השקיע בו וחשב עליו. הוא מכניס את המעטפה לכיס של המעיל, ויוצא החוצה, אל הברד הדוקר שהחל לרדת...."

"הדרך הולכת ונעשית ירוקה יותר מרגע לרגע. השמים מעוננים והשמש יוצאת מדי פעם ושולחת קרניים צבעוניות, אפורות, אל היקום הפורח מהגשם שירד בשבוע החולף. 'איזה טיול ארגן לנו ארנולד שלך', נאנח ירמי בסיפוק..."

"הוא מביט על המילים שכתב. מילים פשוטות של יהודי פשוט. כמה היה רוצה להיות חלק מהאמת הזו הכתובה כחול על גבי לבן. אבל עוד דרך ארוכה עליו לעבור. כל החיים הם מסע, וכדאי שיבין דקה אחת קודם, שאם הוא יעלה על המסלול הנכון יש סיכוי שיום אחד יגיע...."

אתה לא ביש מזל וכוכבך לא החל לדרוך. אתה פוסע במסלול שלך, מסלול שבו אתה לומד, מחכים, מתקדם, איציק, הוא עונה לעצמו. מנסה לנחם את הרגש הפגוע שנותר בו למרות ההצלחה. האיש מעיר אותו מהרהוריו: ”יש לך תשובה, איציק, או אין לך?“ אז האיש יודע גם את שמו האמיתי. מעניין מאוד.

”'אני לא מצפה להישגים לא רעים, אני מצפה להישגים ה-כי מצוינים. ה-כי'. ירמי נשמע כועס ותוקפני. ליאור שקדי חוגג בשקט. כאלו הקלטות הן ההובי שלו...."

ירמי לא יכול לדעת. ומשום מה הוא חש ברגעים אלו שזו הפסגה שאליה הוא מוכרח להגיע. הקרב חייב להתחיל עכשיו. משרד הפרסום ’ריקובס ריקושט‘ חייב להגיע למקום הראשון. כל עוד הוא מנהל את המשרד.

"בעצם, זה לא מביך כלל, הוא סונט בעצמו. תשמח, איציק, תשמח. שמש ההצלחה מאירה לך פנים. אתה לוגם מלוא חופניים מעמד, כסף ואהדה. למה אתה מכניס מחשבות לא טובות? תשמח, איציק, הכל דבש עכשיו...."

"היא מתיישבת על הספה, מדפדפת בדפים המשובחים, רוצה להעביר את מחשבותיה לעולם אחר, צבעוני, שונה. פרצוף מוכר ניבט אליה מתוך הדפים...."