מהתחלה מדוכדכת ליום מוצלח: הפטנט שמשנה את היום/ איידלא בליזינסקי

שיתוף ב email
שיתוף ב print

מצאתי פטנט.
בינתיים הוא עזר לי יום אחד.
נראה כמה זמן הוא יחזיק מעמד.

שמתי לב שמעצבן אותי להרגיש בבית כל הזמן מחויבות לתפקיד שלי.
מילא אם הייתי יוצאת לעבוד, היו לי כמה שעות של חופש מהמשרה בבית, אבל מכיוון שאני לא עובדת כרגע- אני מרגישה שהבית משדר לי כל הזמן כמה עבודה יש לעשות…
כאילו מהרגע שאני נכנסת הביתה אחרי פיזור הילדים-העיניים שלי לובשות משקפיים של מנהלת עבודה שצמודה אלי, מצביעה לי על כל האזורים בבית ומסבירה לי מה בדיוק אני צריכה לעשות בכל אזור.
די נמאס.
אין יום חופשי.
מנהלת העבודה תמיד תזכיר לי לאחר מעשה שההצטברות של הדברים היא כי יצאתי יום אחד מוקדם וכו'…
ואני אנה אני באה?
לא כייף להיות בבית הרבה זמן כשברקע מנהלת העבודה והדרישות שלה.

אז מוצאת את עצמי הרבה יוצאת… אבל הימים האחרונים כ"כ חמים ולחים, מכריחים אותי למצוא פתרון איך להסתדר עם הבוסית…
חשבתי פעם שאם אזדרז על הבוקר ואשמע בקולה ואתחיל מיד לעשות פעולות בבית-היא תניח לי…אבל זה ממש לא בכיוון שלה.
תמיד היא תצביע לי על מה שנשאר, ותראה את מה שכבר עשיתי כברור מאליו.
אה, והקלף המנצח שלה הוא האמירה-את האמא פה, את בסה"כ עושה את התפקיד שלך.
אל תתלהבי.
ולי נמאס.

לכן לאחרונה החלטתי להתחיל את היום במשהו שיתן לי כח להתחיל את יום העבודה בבית- בחרתי בתפילה.
ללא תרוצים ודחיות והסברים שאני אמא ויש דברים קודמים ואילו התפילה תחכה בסבלנות כשאהיה פנויה.
לא. אני צריכה כח, איזה קונטרה למנהלת עבודה שלי. והתפילה בפירוש נותנת.

אבל ראיתי שזה לא מספיק… עדיין לא מתחשק לי לבוא לעבודה אחרי תפילה.

אני צריכה עוד משהו.
משהו שישתווה לנסיעה לעבודה-לאיזשהי פעולה מקדימה להתייצבות לעבודה…. כי אם לא מהר מאד ארגיש שהעבודה מתישה אותי…ואצא מוקדם..
והחלטתי שאני לא מחכה עם הדברים שאני אוהבת לעשות לאישור של מנהלת העבודה, שבדרך כלל מאשרת לי להתחיל אותם רק אחרי כמה שעות טובות של עבודה, כשממש הוכחתי לה את עצמי כעובדת טובה, אלא להתחיל איתם את הבוקר- בוחרת משהו שכייף לי לעשות-ליצור, לצייר, לתפור, לאפות וכו'… מפרגנת לעצמי את הזמן שאני זקוקה לו ומעדכנת את המנהלת שאני בדרך לעבודה, עדיין לא הגעתי. וזוכרת להשאיר לפחות שעה לזמן עבודה-שבו אני מסתערת במרץ על מה שהבית מזמין אותי לעשות, בוחרת בעצמי מאיפה אני רוצה להתחיל ואת מנהלת העבודה שולחת קצת לנוח…

גדלתי, אני כבר ילדה גדולה, ויכולה להיות מנהלת העבודה של עצמי.
חודש אלול
זמן לבחור,
לחשוב שוב,
להשתחרר ממה שאני רגילה,
לוותר על "את צריכה",
לומר לא תודה ל"את חייבת",
לפתוח דף חדש,
לקראת השנה החדשה.
שנה טובה!

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


3 תגובות

  1. מנהלת עבודה הגב

    מדהימה!! אהבתי! שאזכה גם אני..
    תארת מדוייק את ההרגשה בבית

  2. שבי הגב

    כמה שזה נכון!!!
    אין כמו לפתוח את הבוקר בתפילה…
    היום נראה אחרת..

  3. שרית הגב

    מקסים.
    ה
    כל כך נכון.. אולי בזכותך בעה אזכה לפתוח יום עם תפילה
    ועשיה של אהבה. תודה 🙂

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן