יום חמישי

|

|

13/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

13/02/2025

|

יום חמישי

מסע אל תוך עצמי: כשהרצאה פוגשת הצגה /נחמי וינשטוק

את יודעת כמה זה לא קל לעשות שינוי? האם יצא לך לחוות את כאבי הגדילה האלו? את פרפורי הבטן כשאת בחוסר וודאות מה את רוצה מעצמך ולאן את לוקחת את עצמך הלאה?

אם לא חווית אותם, וטוב לך במה שאת עוסקת – נפלא! 

אבל אם כן אני רוצה לשתף אותך בחוויית השינוי שעברתי והביאה אותי לאן שהגעתי

ומשהו חשוב, לא, אני לא עוד מאמנת /יועצת/מנטורית לשינויים ולצמיחה עסקית וכלכלית ורגשית, אני סתם אישה פשוטה, שחלמה להוציא מעצמה את האפרוח שפרפר בפנים ואפילו לא היה לו שם, פשוט רציתי לעשות משהו שיעשה לי טוב וכיף ונעים, משהו שיתן לי סיפוק כשאני בבית וגם כשאני בעבודה

אז התחלתי לחפש.

הלכתי לסדנאות אינספור- (סדנת מודעות, וסדנה של הרב בויאר בחינוך, ושל הרבנית שמש- הדרכת כלות, וסדנה לפיתוח אינטלגנציה רגשית, וסדנה לשלום בית (מי לא צריכה?) וכמובן שוב ושוב חינוך ילדים, סדנת התבודדות ,וסדנה לאימון ADHD,  הנחיית קבוצות לנוער בסיכון, וכו' וכו'…) אבל כמובן שהסדנאות המגגוונות לא סיפקו את הצורך שלי בלהוציא מעצמי משהו לעולם!

האמת, אני זוכרת את עצמי עומדת לפעמים בתפילה ומבקשת מעמקי ליבי "אבא בבקשה, שים אותי שם, אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני, דבר אלי בעברית, כמו לילד שמתקשה בהבנה!"

והיום למפרע, אני מבינה שכאבי הגדילה האלו הצמיחו בי יכולת של סבלנות וסובלנות, לראות גם את הילדים שלי/ אנשים מהצד שחווים תקופות של המתנה ולא לדחוק בהם "נו כבר, תעשו/ תלכו/תתייעצו…" 

מבינה שיש להם את המסלול שלהם ויש מי שמכוון לכל אחד את הקצב המדויק למסלול שלו בחיים!

ועוד משהו, הזמן הזה הוליד משהו שלא היה קיים (מה שידוע לי בכל אופן) ההמתנה הזו הולידה בי את הרצון להיות מרציגה! 

כן כן מה שאת שומעת, גן מרצה וגם מציגה!

יש לי קטע כזה שלא מסוגל לוותר על משהו. ממש כמו ילדה קטנה שרוצה גם וגם וגם..

מה שקרה, שבמהלך שנות שיטוטי בנפש ובחוזקותיה ויכולותיה ורצונותיה ושאיפותיה ו…. אמי ע"ה נפטרה (לפני כ-8 שנים- והיא עצמה ואישיותה  הנדירה מסר בפני עצמו)  ובאותה שנה הלכתי ללמוד פסיכודרמה, תזמון מושלם!

וואו, זה היה אחד הקורסים השנתיים הטובים ביותר שלקחתי, סדנה שהיוותה עבורי גם תמיכה וגם למידה מבורכת בתחום הבמה והטיפול, (למרות שאני ממש ממש לא מטפלת רגשית!). באותה תקופה עבדתי כגננת בגן שפה, אהבתי את עבודתי אבל הרגשתי צורך לפרוץ משהו מעצמי החוצה,  אחד השיעורים הראשונים זכור לי שהבעתי את הרצון לעזוב את הגן – זכור לי במיוחד קטע בו שיקפו לי בנות הקבוצה את הרצון שי לעזוב לעומת הרצון שלי להיות אמא לילדי הקטנים, ולא לעזוב אותם יותר מידי בבית, ולדחות את החלום לעוד 5 שנים

המדהים הוא שאכן כך היה, כעבור 5 שנים יצאתי לשנת שבתון ובור"ע סייע בידי להפיק סדנה של הרצגות. 

את שואלת מה זה? הרצגות אלו הרצאות משולבות בקטעי  הומור, מדובר בתכנים בנושאי אמונה שמחה והודיה, שבעצם היו תמהיל של אמי ע"ה  והרגשתי צורך להנציח את זכרה באופן הזה.

ואז החלו להגיע שאלות כמו "יש לך תכנית לבת מצווה?" ודומות לה. אז זהו,. שלא. אפילו לא חלמתי על הכיוון!

המדהים היה שכשילדתי את ביתי בת הרביעית והלכתי לבית החלמה כדי להתאושש, מצאתי את עצמי עובדת אונליין.כל ערב בחדר האוכל הייתה מיני הופעה קומית. בגלל שאני אוהבת לשמח, ישבתי בשולחן ודיברתי על יולדות ולידות , כלומר הצגתי עד שההצגה הפכה למשהו רשמי. 

נשים בררו מתי אני באה לאכול, יותר מכון מתי אני מסיימת ומתחילה את ההופעה. 

הכי מצחיק היה שבעלי מהבית הזהיר אותי שאנוח כי נשמע לו שאני בעבודה…

(ויום אחד התלבטתי אם לקצר את השהות ולחזור, אז משהי הגיעה בדמעות ואמרה שהיא נשארה עוד יום כי שמעה שאני עושה  הערב הופעה)

נשים היו מגיעות להתמוגג, וכידוע הכי כיף להצחיק קהל אוהד, וכל יולדת היא במצב כפית שגורם לה לצחוק מכל מילה שניה.

למפרע התברר שהגרעין לתכנית בת המצוה נבט מאותן הופעות מאולתרות בבית החלמה  וחצי שנה מאוחר יותר אני מקבלת טלפון מאחת הנשים מבית החלמה שהתחננה שאגיע לבת המצווה של  בתה. 

ניסיתי לנער אותה מהרעיון כי ידעתי שאין לי בכלל תכנית מותאמת לבת מצווה, אבל היא התעקשה שאגיע, "את כל כך מצחיקה… אני לא אשכח את שאגות הצחוקים של בית החלמה…"

 לא יודעת למה אבל הסכמתי, וכך יצא שביום בת המצווה שלה קיבלתי את ההרצגה של נושא התודה – שזו בכלל אחת מתוך סדרת הרצגות לנשים.

הגעתי איתה לקהל של בת מצווה- משולב בנשים ובנות, והעברתי את ההרצגה בשילוב הרבה מערכונים והומור, אבל ממש לא כתכנית הפעלה לבת מצווה.

בסיום הארוע הסבתא הנחמדה ניגשה ואמרה לי "את מתאימה את עצמך מטף עד סב…"

בעקבות הקורונה, וביטולי ההופעות וההרצגות למיניהן, מצאתי את עצמי בונה את התכנית הכי מדהימה שלי "פעימות של תודה!" שאני מחוברת אליה באופן אישי מאד כי היא כ"כ מנציחה את אמא ע"ה שכל מהותה היתה שיר ושבח והודיה לבורא עולם!

אני מגיעה להפעיל אותה בבתים ומציעה אותה כתכנית להפעלה עצמית. כלומר, את מקבלת לביתך תכנית אמנותית ומשוקעת בהתאם לצורך ולקהל שלך עם תפעול קל ופשוט והוראות הפעלה ברורות. מה יותר נפלא מזה?

 

להורדת הגאנט – והצטרפות לעדכונים לאימהות לבנות מצוה- לחצי פה>

להורדת קליפ מעצים- והצטרפות לרשימת תפוצה לאימהות מתאווררות- לחצי פה>

 

אשמח מאד לקבל את תגובתך

האם נהנית מהקליפ ? האם עזר לך הגאנט? 

כתבי לי.

מחכה לשמוע ממך

נחמי

[email protected]

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

7 תגובות

  1. תודה על הדברים באופן כללי,
    ותודה מיוחדת על ההמחשה איך אדם יכול לבוא לידי סיפוק והנאה מעבודה עצמית [לא פשוטה…ולא קלה…],
    ללא הסתכלות כל היום, מה תאמר זו ומה תגיב זו, ומה אומרת פרסומת זו, ומה הולך היום ברחוב,

    רציתי גם להתייחס למשפט דלהלן שהבאת בדברייך והנה הוא…….

    "אני סתם אישה פשוטה, שחלמה להוציא מעצמה את האפרוח שפרפר בפנים ואפילו לא היה לו שם, פשוט רציתי לעשות משהו שיעשה לי טוב וכיף ונעים, משהו שיתן לי סיפוק כשאני בבית וגם כשאני בעבודה"

    המשפט ממחיש ממש את העבודה הפנימית והשורשית שעשית, ועל ידיה זכית להגיע לתוצאות נפלאות וחשובות…
    כמדומני שעל זה וכגון זה אמר מרן החזו"א זצוק"ל על ששאלוהו פעם בענייני השידוכים,
    האם כאשר ישנן איזה "רגשות" לכאן או לכאן, להסכים לשידוך זה או לא,
    האם צריך להתחשב ברגשות שאין אדם יכול להסביר אותן על פי שכל,
    ואמר מרן החזו"א כי הרגשות הם שליחים מאת השי"ת לכוון אותנו.
    [כמובן שהכל לפי הענין וצריך להתייעץ עם אדם מוסמך מה היא הרגשה נכונה ומה לא…].
    אני חושבת שאפשר לקרוא לאפרוח שפרפר לך…שליח מן השמים להוליכך לדרך הנכונה…
    כך אמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה מוליכין אותו
    אשרייך
    ותמשיכי להצליח.

    1. אני מודה לך על הדברים המחכימים והמחזקים!

      שמחה לשמוע שההסתכלות שלי היום נמצאת במקום כזה
      שבאמת מגיע ממקום עמוק של עבודה פנימית וממושכת
      שלעולם לא מסתיימת….

      כי המקצוע שלי- כשחקנית
      מנגיש אותי הרבה עם מה יגידו ואיך היה וכמה צחקו ונהנו…
      ולבוא לשמח ולתת כוח ממקום אמתי של חיבור לתפקיד ולרצון ה'
      זו עבודת חיים יומיומית של כל אחת מאתנו איפה שהיא נמצאת.

      ואני מודה לאלוקים לא רק על איפה שאני נמצאת היום
      אלא גם על הדרך שעברתי ועוברת ב"ה יום יום!!

      1. תודה על הדברים,
        יש כאן דבר מאוד מעניין,
        נראה מכל המאמר שכתבת,
        שלא חשבת כלל בתחילה מה לעשות טוב לציבור,
        אלא מה לעשות טוב לעצמך, [וכבר אמרו חז"ל חייך קודמין לחיי חבירך],
        וכשמצאת את הטוב בשבילך, גילית שאין זו טובה רק עבור עצמך אלא עבור כל הציבור,
        זה פשוט עורר אותי [פשוטו כמשמעו !!!] לא לחשוב ולהתעסק יותר מדאי בשאלות וחקירות מה חסר לציבור ואיזה גמ"ח כדאי לפתוח וכו' [וכמובן הכל לפי הענין],
        אלא לחשוב מה טוב לי ולאן אני נמשכת, [ונחמד לי להזכיר את המילים שבמאמרך "מה שעושה לי כיף ונעים"],
        וכשאגיע בסייעתא דשמיא לדרך הטובה בעבורי, בודאי שהקב"ה יזמין לי שם מה לעשות טובות בתחום זה עבור הציבור.
        אולי אפשר להמליץ על זה את הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום,
        מאמרך הביא לי נקודות רבות למחשבה,
        תודה לך.

  2. נחמי יקרה!
    השתתפתי בבת מצוה עם התוכנית שלך.. פעימות של תודה
    היה מדהים!! להכיר את התכנית ואותך באופן אישי
    תמשיכי להצחיק ולגרום לנו להודות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים