לא מזמן נסעתי למרכז.
לפתע נפרס למולי שדה יפיפה ורחב ידיים,
ולצד הדרך שלט גדול ומאיר עיניים:
"כאן שומרים שמיטה"!
תחושת גאווה חמימה מלאה את ליבי.
כאן שומרים. בראש מורם. שמיטה.
_______________________
"אמא, אני יודעת שזה יפגע בך
אבל אין לי ברירה,
אני מבקשת להיות רחוקה,
להיות בלעדיכם בתקופה הקרובה, מבחירה".
אלו היו המילים שפגשתי בהודעה
ששלחה לי ביתי על הבוקר
כשכבר עמדתי בדלת, בדרכי לצאת
לעוד יום עבודה עמוס.
הסתובבתי, חזרתי פנימה
פרקתי כמה דמעות של עלבון צורב,
וניסיתי לאסוף את סך חלקי מחדש.
פתחתי שוב את הדלת,
יצאתי החוצה, אל הקור.
"שמאל ימין שמאל",
פקדתי על רגלי לזוז ולנוע קדימה.
התיק על הכתף,
הדמעות עוד מתייבשות על הפנים
יוצאת לעוד יום עבודה
הפעם, גם מבחוץ וגם מבפנים.
למה כל כך כואב לי המרחק?
עברה בי מחשבה ראשונה,
למה זה כל כך משנה לי מה שהיא כתבה?
עברה בי מחשבה שניה.
"כי זה אומר עלי הרבה"
"זה נותן לי ציון אפס עגול ויפה"
הצליפה בי תשובה כנה, חשופה
ומאד מאד כואבת.
ותוך כדי נזכרתי במעגל נשים וחברות
שאני כל כך מעריכה ואוהבת,
שכל אחת מהן סוחבת, ומאמינה וחושבת:
שאם אין לה ילדים,
זה אומר עליה שאולי היא לא ראויה
ואם יש לה והם רחוקים
זה אומר עליה שהיא … ובגללה…
ואם יש לה אתגר בנישואין,
זה בגללה שהוא לא מרוצה,
ואם אחרים לא שמחים זה בגלל
שהיא לא מושלמת עד הקצה.
והאם זה נכון?
שאלתי את עצמי
שמה שמגדיר אותי
זה איך שרואים וחווים אותי מבחוץ?
האם אני בסופו של יום,
מחלקת לעצמי ציונים
על סמך אישורם ואושרם של ילדי?
או שארצה לבדוק
מה באמת אומרת ההתמודדות שלי
על מאבקיי, נסיונותיי וכוחותיי?
לפגוש מילים כמו אלו ששלחה ביתי,
מעיר בי את כל הקולות הישנים:
שאני לא אמא מספיק אוהבת כמו שרציתי
שאני לא אמא מספיק מגוננת ומכילה
כמו שכל כך השתדלתי וניסיתי.
בשורה התחתונה,
חלוקת ציונים משפילה שמסתמכת
על נתונים חיצוניים,
פרשנות של אחרים,
ואפס הלימה עם הסיפור האמיתי:
כי את מה שאני באמת נתתי,
ועד כמה השתדלתי להיות שם בשבילם
וכמה כוחות נפש נדרשו,
וכמה אתגרים וקשיים נצלחו,
וכמה תפילות נשפכו
ומה יכולתי ומה היה מעבר לכוחותיי,
יודעים באמת רק שניים:
אני ואלוקי.
שקט מבורך השתרר בי פתאום.
"המרחק שלה לא מגדיר אותך",
אמר השקט.
"מותר לה לעבור תהליך של בירור",
לחשה הרוח.
שדה מרהיב, נפרש מול עיני,
למלא קו האופק.
חופשי מציונים ומהגדרות של
מהי אימהות אמיתית,
ומהו מדד להצלחה.
ושלט גדול זרוע באמת
האיר את ליבי ודרכי:
כאן עובדים על המידות
מלטשים אמונה וכוחות,
כאן שומטים ציונים ותדמית,
ומעבדים כל פעם עוד דונם
של שמיטה אמיתית ופנימית.
תגובות והארות/ הערות ניתן לכתוב ל:
[email protected]
ניתן לרכוש את היומן המלא בפורמט מודפס. לחצי כאן.
המשיכי לעקוב….
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מדהימה.
את מיטיבה לנתח.לכתוב להעמיק לעשות מן עיבוד שמותר בשמיטה..
זוקפת גבה של כפופה ומשפלת . מאירה ומעירה גם פינה שנכבתה..
מצפה בשבילך… בשביל כולנו
שלצד האפסים העגולים הרבים
שהצבנו יעמוד לו 1 מושלם וגאה
יעטר את התמונה בציון גבוה
במיוחד!!!