שמיטה אחרת פרק 14| שומטת בעלות | מיומנה של אמא לנערה מתמודדת

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ארבע אחר הצהריים.
התארגנות אחרונה לקראת הבת מצוה.

שתי דפיקות בדלת.
את שם.

עם המדים, הנשק, הקיטבג,
ועם לב פועם.

הבטתי בך, והרגשתי מהו אושר.
שלם, נקי. ללא שום עננת אכזבה
או צער.

ראיתי אותך,
ללא שום מסכים
של תבניות,
של צפיות או של פער.

ראיתי רק שבאת.
את המבט שלך בעיניים
שקורא לי "אמא".

וראיתי גבורה ואומץ
שאספת כדי להגיע הערב.
חיבקתי אותך חזק,
אספתי אותך אל תוך נשמתי
תודה ה'.
על כל מה שהיא.

___________________

באחת השיחות שהיו לי לפני מספר חודשים
עם חברה עתיקה שלי
היא שאלה אותי אם אני אומרת לבת שלי
שאני גאה בה.

השאלה הממה אותי.

גאה? על מה?

על זה שהיא הלכה כל כך רחוק?
על כל הבלגן שהיא הכניסה לחיים שלנו?

על כל הלילות ללא שינה,
על הצער, הדמעות, על האכזבה?

על מה בדיוק
אני אמורה להיות גאה? 

"אני אוהבת אותה".
עניתי לחברה שלי
על שאלתה.
והרגשתי שקר בנפשי,
כי היא לא דיברה על אהבה,
היא שאלה על גאה.


השיחה איתה הדהדה בי ארוכות,
לא נתנה לי מנוחה.

"תסתכלי עליה", היא אמרה לי,
"עם כל מה שהיא עברה,
איך שהיא מחזיקה את עצמה"

המשפט הזה גרם לי לבכות.

הנה באה מישהי מבחוץ, שעוברת עם בנותיה
ומכירה את הקושי מקרוב,
ומבינה בדיוק מה אני עוברת
ומסוגלת לראות טוב ונחת
בבת שלי, עצמי ובשרי
מה שאני לא מסוגלת לראות.

ורציתי כל כך גם,
לראות את הטוב שלה
באופן אובייקטיבי, נקי,
בלי שום מחיצות של מחשבות
של הלוואי ולו יהי.

ורציתי כל כך גם,
להרגיש באמת גאווה,
כזו שתזרים לה כח
ואמון בכמה שהיא ראויה וטובה. 

"אם אני אגיד לה שאני גאה בה
זה יהיה פשוט שקר"
חשבתי לעצמי, ובכיתי.

אני לא גאה בכלל,

ציפיתי ממנה למשהו אחר,
תליתי כל כך הרבה תקוות
בילדה הזו
שמפוצצת בכשרונות,
וחן, ובגרות.
כבר ראיתי אותה פוסעת
אוטוטו על שביל החופה,
עם חתן ובית, ומשפחה
והנה הכל התהפך
והיא על מדים של צבא. 

התפללתי לעזרה.
רציתי כל כך גם,
לראות אותה בעיני אם
שגאה בה, שולחת לה כח
גם מכאן. 

"ואם זו הייתה ילדה של מישהי אחרת"
עברה בי פתאום המחשבה,
האם הייתי משחררת,
את כל הכאב והאכזבה?

האם לא הייתי אז מסוגלת
לראות מעבר למדים ולמרחק
את כל הכוחות, העוצמה,
טוב הלב, הרגישות והנחישות
שמתחת למעטה הקרב והמלחמה?

אז מה נותר, ריבונו של עולם?
רק להפקיר את אדמתי.

להפנים שהיא קודם כל שלך
הרבה יותר משהיא – שלי.

אפשרתי למחשבות האלו לחלחל
לאט, כמו גשם שמשקה אדמה חרוכה,
הרגשתי איך הלב מתחיל
סוף סוף להיפתח, מוכן להיכנע. 

לומדת לאזן בין הרצון החזק
לראות אותך חוזרת
לבין הכניעה והיכולת לקבל אותך
גם כשאת כל כך אחרת, 

נותנת לאדמתי מנוחה
ממחרשת המחשבות
נותנת לה הרפיה
מהרצונות "שרק כך אמור להיות"

תולה שלט "הפקר"
על כל התוכניות
נותנת לשמיטה לגדל בי
פירות של גאוות אם
כזו שתזרים בך כוחות

תודה מיוחדת ה',
על פירות השמיטה הזאת.

 לתגובות ולהצטרפות לקבוצת המייל כתבי ל:
shmitaacheret@gmail.com

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

8 תגובות

  1. מרגש לראות את התהליך שאת עוברת
    כמה שאת מצליחה לשמוט את כל הציפיות
    תהליך מדהים
    את מרגשת מאד
    תודה שאת משתפת אותנו בתחושות האלו

  2. זאת העוצמה הכי גדולה למרות שקשה לראות את הדברים הטובים אשריך שאת עושה זאת ואני מאמינה שהיא תרגיש את הלב שלך ובע"ה תחזור לאבא שבשמים הרבה כוחות נחת יהודי ושמחה

  3. וואאוו כמה גבורה וכח יש בך אמא יקרה…
    רק עם אהבה אמיתית היא תחזור בעזרת ה'💓
    ויש לך את זה….
    אשרייך.🤗

    1. זאת העוצמה הכי גדולה למרות שקשה לראות את הדברים הטובים אשריך שאת עושה זאת ואני מאמינה שהיא תרגיש את הלב שלך ובע"ה תחזור לאבא שבשמים הרבה כוחות נחת יהודי ושמחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.