מסכות זה רק בפורים? ישנם אנשים שעוטים על פניהם מסכה כל השנה, לעיתים קרובות, ואפילו משך חיים שלמים. אותן פעמים שהנפש לובשת מסכה פנימית ומסתירה עולם ומלואו, נפש האדם מורכבת ומלאת רבדים, זרימה במעגל החיים לתוך היום יום מהווה מקום להתהלך בין התפקידים השונים, לכל תפקיד אפיון משלו, כללי התנהגות וסייגים המהווים חלק בלתי נפרד מהתפקיד.
על משמעות המסכה בין בני הזוג במאמר הבא .
אנו רגילים לפשוט וללבוש תפקידים מידי יום, בהתאם לנסיבות ולהקשר בו אנו מתפקדים– קורה שאנו עסוקים ב"לתפקד", ולא תמיד כפי הרגשתנו באותו רגע נתון .
העמדת פנים אינה יכולה לשרוד לאורך זמן מבלי לפגוע בנו, טווח הישרדותה מוגבל ומעמיס בתוכנו רגשות חסומים שלא קיבלו ביטוי או מענה אחר.
כבר בצעירותנו, בתהליך צפייה סביבנו אנו לומדים, כיצד להתנהג ? איך…? ומתי…? וברוב הפעמים לוקחים איתנו סכמות ודפוסי התנהגות להמשך החיים בעתיד, לקשרים בין אישיים ואל תוך הזוגיות בפרט כחלק בלתי נפרד.
יש פעמים בהם אני נתקלת בין זוגות המגיעים אלי לטיפול בצורך ל"הסרת המסכה", את אותה מסכה העטויה כלפי חוץ, של אחד מבני הזוג או שניהם יחד, כאשר זה נוגע בחלקים ובהקשר לזוגיות, ולפעמים זה נוגע במקום עבודתם, שם הם נוהגים בקונפורמיות ובצייתנות לנורמות ולכללי החברה.
לרבים מאיתנו מאד חשוב "מה חושבים עלינו?", וכיוון שכך, האינטראקציה החברתית שלנו עוברת דרך "התאמת מסכה" שאנו עוטים על הפנים.
המקום בו אנו יכולים להסיר את המסכה ולהרשות לעצמינו להיות מי שאנחנו באמת, ראוי ורצוי שיהיה בתוך בתינו פנימה במחיצת בן/בת הזוג בתקווה שהוא האדם הקרוב ביותר.
אם אני צריכה להניח את האצבע על אחד האתגרים המורכבים בקשר זוגי, הייתי מצביעה על בעיות בתקשורת רגשית בין בני הזוג, לא זו של "מה עשית? מה קנית? האם טיפלת? " וכדו' , אלא לתקשורת העמוקה יותר, זו שנוגעת בדברים עמוקים ורגשיים יותר, בהם הקשר לבן/בת הזוג מחייב אמפתיה ורגישות כלפי תחושותיו ורגשותיו של בן/בת הזוג, כאשר זה אינו מתקיים ביניהם דרך קבע, מתמלא המקום בפחד וחרדה, בחשש וספק שאם וכאשר נחשוף עצמנו זה מעיד על חולשה ואז נאבד מכוחנו בעיני הסביבה בכלל ובזוגיות בפרט, לא אחת אני שומעת כי אחד מבני הזוג מרגיש שהוא מוצא את עצמו כ"דייר עם האוייב".
המסכה היא כסות – כיסוי, המסכות שאנו עוטים על פנינו הינן מעצור או חסימה, המסכה היא מנגנון הכחשה באופן ספונטאני למי שאנחנו באמת. יוצרת מצב של אי שקיפות ומסתירה מי אנחנו ומה מתרחש בתוכנו, עד כדי שההרגל להסתיר את מי שאנחנו גורם לנו להאמין שזה אכן אני.
שני סוגי מסכות מסתירות : יש הסתרה במודע – "שקר" , העמדת פנים מכוונת כלפי הזולת, כלומר – לחייך בנעימות, זה נעים יותר כלפי חוץ ותומך באינטרסים שלנו באותו רגע .
ומסכה עמוקה יותר – הסתרה שמקורה בחוסר מודעות עצמית – הכחשה עצמית, נתק מחלקים שבי, סוג של הזדהות עם המסכה, היא קשה יותר!
בהדחקה זו אנו חוסמים ומתנתקים מחלקים במחשבה, ברגשות ומעשנו במציאות, כך למרות שסודות כמוסים מסתתרים מבעד למסכה, בעצמי איני מכיר את עצמי, אותם חלקים מקבלים בלט והשתקפות במצבי לחץ ומבוכה, כשאין יכולת לשלוט ולהמשיך להסתר במסכה כמגן מפני האמת, מקורה של המסכה יתכן טמון בפחד, בכאב, בושה ואשמה, והסוגרת אותנו כמוגנים בחומה בצורה וחוצצת מהעולם החיצון.
החשש הגדול להסיר את המסכה, הוא מכך שנגיע למצב של שבר כלי, המסכה שנוצרה כמנגנון הגנה והמאפשרת להתנהל בעולם והסרת ההגנה לפני שבנינו מנגנון חלופי, עשויה לפגוע בנו יותר מאשר לעזור לעצמנו.
זוגות החיים יחד שנים רבות בשקיפות ביניהם וללא מסכות על פניהם, חווים רגעי אושר מצטבר ואמיתי, גם כאשר לא הכול מושלם, אך זוגות שעוטים מסכה על פניהם בכדי כביכול "לשמור על השלמות" באופן תמידי קבוע אך "צבוע", יתכן והם שומרים על תפקוד סביר וטכני בתוך המערכת הזוגית, אך הם שרויים בתוך בדידות עמוקה וסובלים מהפחד לכשייחשף הסוד שמסתתר מאחורי אותה מסכה, הם יידחו ע"י בני זוגם ויפסידו את עולמם. המשיכה חזקה יותר בין זוגות שאינם עוטים מסכה חוצצת ביניהם. השאיפה בזוגיות ראויה לכך שנהיה מסוגלים לשמוח מבלי שנצטרך ל"התחפש", ולפגוש את עצמנו ואת בן זוגנו מבפנים גם כשאיננו מושלמים, על סך כל החלקים שבתוכנו בשקיפות ובהירות, ומבלי לחשוש להיחשף לבני הזוג ולהיפגע בהם.
אומנם מסכות יכולות לגרום לשמחה וצחוק אך רצוי שנשמור אותן ליומיים בשנה, בימי הפורים.
שונמית דרעי יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות.
052-2314040
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
