על המקרר שלי יש פתק עם מלא שמות.
שמות של כל הרבנים והרבעס והמורים והמורות והגננות והמטפלות של הנכדים שלי.
למה?!
כדי שכשארצה לשאול משו על הישיבה או הגן או בית הספר או המעון – אוכל לשאול עם השם המפורש של המבוגר האחראי שם. זה יוצר קשר עם הילדים ועם הסיטואציות, ואני לומדת להכיר את הנפשות הפועלות תוך כדי שנת הלימודים, את האנשים שבקשר יומיומי עם הנכדים שלי. כך גם השיח עם הנכדודיקים משתנה. הרבה יותר חמוד ומקרב לשאול : "אז מה רבקי ורותי אמרו על ראש השנה" מאשר "מה סיפרה הגננת " (תנסו!!!)
והכי הכי
בשביל ה"פתקא טבא"
הפתק שכותבים לגננת/רבה/ מורה/מטפלת/ רב – אחרי שבת של נחת – לספר להם כמה יפה התנהגו הילדים וכמה נחת הם עשו.
וכשהנכדים שלי פה, פעמים רבות, אני זו שכותבת את הפתק לצוות החינוכי, הן כדי לומר תודה והן ובעיקר לשמח את הנכדים שלי.
והיום, מוצאי יום כיפור, "היום שאחרי" כשמאחלים "פתקא טבא"- א גיטען קוויטל, בא לי לכתוב פתק של נחת להשם שיראה את הנחת שכולנו עושים לו.
אז פתקא טבא, וא גיטען קוויטל
* להשם היקר, אבא אחד ויחיד, מלך מלכי המלכים, להבדיל מכל כל השאר אלף אלפי הבדלות, שבחר לעצמו את העמסגולה הכי שווה, וחשבתי על זה המון בנעילה כשבכיתי במילים "ובכל זאת אנו לי–ה ועינינו לי–ה". השםם, אנחנו קשורים ואוהבים, וגם כשאנחנו שואלים או מבוהלים או מחפשים זה רק בגלל הקשר המיוחד הזה בינינו, כי אחרת היינו סתם אדישים. תודה על הכל השם. אין מספיק מקום בכלל לפרט.
א גיטען קוויטל לך השם. בחרת את הכי שווה – אנחנו סגולה זוהרת!!!
שנעשה לך נחת השנה. אמן.
* לחיילים שנמצאים שם בחזית וכל יום הכיפורים הזה בכיתי את נפשי לשלומם הגופני והנפשי (גם עכשיו, נחמה, גם עכשיו..) ואין לי מילת תודה על השליחות הזו.
פתקא טבא לכם. בצבעי הסוואה וגופיה צבאית ,שלא יבלוט.
* לנשות החיילים ההם (לעתים רחוקות ודלילות גם אני בינכן…) שמוסרות נפש בשביל שהבעל ימלא את השליחות, ונמצאות עם ילדים חודשים לבד ולא מפרטת בכלל מה כרוך בזה….
פתקא טבא לכן, נשות חיל!!!
* לפצועים ושבויים וקטועי גפיים וחסרי משפחות ופגועי שגרה: שמנצחים כל יום מחדש, מי חלם שנבין את המילה "שבי" כפשוטה. נורא. פתקא טבא לכם. מהרררר עשיתי לכם פתק ענק, שלא יתפספס!
* לכל הצוותים המתנדבים למיניהם: אנשים שהלכו לבסיסים צבאיים להיות עם חיילים שירגישו חג, נשים שבישלו למשפחות מפונים, חבילות שנשלחו למי שצריך – מפונים, אלמנות, פגועים פצועים חיילים שאוכלים מהדרין, חסרי משו – כל מי שחשב עליהם. למתנדבים למינהם בבתי חולים, במוסדות לתשושי נפש,ובעוד מקומות לא שגרתיים. אנשים שקידשו את החגים שלהם למען השני, בויתור מוחלט על הרצונות האישיים שלהם פשוט כי צריך, השתדלו להיות "איש" אז לכל הא/נשים היקרים האלה פתקא טבא, בכתב, בדפוס, עם אותיות של ילדים או של נשים שכתבו ברכות למשלוחים וצירפו.
פתקר טבא ממש.
* לשליחי הציבור שעמדו שבורים לפני התיבה, אחד מהם אבא שלי שיחיה ובכו בקטעים מהתפילה פשוט כי כבר אי אפשר לשאת, והציבור בכה איתם ושערי דמעות לא ננעלו, ובקטע הבא בקול מלא עיזוז המליכו עליהם – עלינו את השם, כמו יהודים טובים שעושים מה שצריך ולא רק מה שמרגיש, והוליכו ברגישות את הציבור לשערי תפילה עד רגעי נעילה.
אבא תודה. א גיטען קוויטל. איבער אסאך יארן בעזרת השם (עוד הרבה שנים הלאה…. שנזכה)
* לכל הצדיקים שהיו סביבי באזעקה שהיתה וראיתי איך הם דואגים קודם כל לזולת ומכניסים קודם את כולם למרחב המאולתר המוגן שהיה (חדר המדרגות שזכה בהגרלה ) והיהמדהים לראות אחך הם הניחו את הרגש שלהם בצד וקודם דאגו לזולתם. פתקא טבא לכם, זה לא פשוט בכלל. פתקא עם פרחים קטנים מעוטרים בלב זהב!!!
* לאלפי אמהות שמגדלות ילדים, את הדור הבא של העמסגולה הזה, שהן בעיני מלכות, אמן של נסיכי הדור הבא, מכל הגוונים והסוגים והצורות (טוב הגזמת דסי….) כי יותר מתמיד ברור לנו כמה משמעות יש לכל יהודי פה, וכל ילד קטן שאתם רואים נוא הדור הבא שלנו, איזה מדהים, אז לכל האמהות העייפות והמקסימות האלה שמגדלות לנו אותם, מהבטן ועד בכלל, פתקא טבא עם שאריות של כתר ומריחות של גרבר שוקולד למריחה נטול גלוטן ולקטוז, התינוקות שלכן הוא הבית רבן של מחר!!!
נו שוין
וגם לאבות.
* למלאאא אנשים שחגגו את החג לא כמו שהם רצו. רחוק מהבית, רווקים שמחכים, מעוטי יכולת, עדיין בלי ילד, מתגעגעים למישהו שאיננו, או לתקופות אחרות שלא ישובו אולי, לכאלה שלא יודעים מה יילד המחר שלהם ומה יהיו התוצאות של הבדיקות שיצביעו על העתיד, לכאלה שחגגו בבתי חולים, במוסדות לתשושי נפש, בתקווה לימים טובים יותר. פתקא טבא טבא. הלוואי שבשנה הקרובה יתמלאו משבצות ריקות בפתקא שלכם ושנה הבאה התשבץ שלכם, שלנו, יהיה מושלם בטוב.
* להורים של נוער מתמודד – יוצאים לשינוי, שאני בינהם – שיום הכיפורים הוא זמן של התמודדות בן הרוח והנשמה לבין הגשם והגוף ואני מרגישה שכל פעם אני מנצחת מחדש וכל פעם מכיוון אחר, ולילדים האהובים והיקרים שלי באשר הנם, שאני ממש ממש רוצה עבורם פתקא טבא בוורוד זוהר עם נצנצים, עם כל הפינוקים שיש- שלווה שמחה פרנסה, סיפוק, אהבה, ועוד מלאאא מילים שלא כתבתי אבל כל אמא רוצה אותם לעצמה ולילדודס שלה. בפתקא טבא שלי עבורם כתוב בענק "אני אוהבותך!!!!"
* לכולנו. לכל מי שלא כתוב פה במפורש, אבל יללא מי ישמע – כי אני פירטתי רק קצת סיטואציות מתוך הרכב בלתי נגמר של חיים, ושל עם שנבנה כבר אלפי שנים ואוסף פתקים של טוב. אז לכל העם הנלחם הזה, לכל פרט ופרט בכלל המרגש והמורכב הזה, לכל בורג במכונת ההישרדות והתקומה הזו, המושגחת והנבחרת (סטגדיששש, אני גם בנבחרת!!!) א גיטען קוויטל.
פתקא טבא.
ועכשיו משימה:
במקום לכתוב לרבה/רב/מורה/גננת/מטפלת של הילד,
תכתבו לכם, לעצמכם עכשיו איזה פתקא, עם מלא טבא. על הטובות שכבר יש ועל מה שאתם מאחלים לכם ולכולנו,
ושימו במחזור של ראש השנה
והלוואי שתקראו שנה הבאה בערב ראש השנה מילים טובות שכתבתם לעצמכם כפתקא טבא!!!
ועוד מילה קטנטנה לתרמיל:
יום הכיפורים הזה עבר עלי בטלטלות גדולות. פתאום הבנתי בעוצמה את ברכת המבדיל- "המבדיל בין קודש לחול" שגם אותה בירכנו אתמול בלילה הן כהבדלה של שבת שבתון והן כהבדלה של שבת עצמה, ומה הברכה העצומה שבהבדלה – בהפרדה.
כי הקודש והחול, והיש והאין , והגשם והרוח, והבינאדם למקום והבינאדם לחברו, והפחד והביטחון, והצער והשמחה, והחורבן והתקומה – כלכך התערבבו לי החג הזה ולא הצלחתי להפריד.
וטובנה* אחת ענקית ליוותה אותי החג הזה
קונפליקט נופל בין שני ערכים רוב הקונפליקטים שנפלתי לסחרור שלהם היו בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ויום כיפור.. גם המקום ברוך הוא מצפה מאיתנו לפתור קודם את הבעיות של בין אדם לחברו. משמע
אני יכולה לקדש את המקום, את השם, ע"י טיפול בבין אדם לחברו!
איזה ענק זה.
גם הבין אדם לחברו שעשיתי – היה בעצם לכבוד השם, לכבוד המקום!
ואם יש משו שאני לוקחת איתי מיום הכיפורים הזה- זה את האפשרות לקדש ע"י חול.
להיות בקודש ע"י קידוש החול.
לכבד לקדש ולרומם את השם
ע"י עיסוק בחסד עם הזולת. לכבודו יתברך.
"מה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, שתהיו יראים זה מזה ותהיו מכבדים זה את זה".
פתקא טבא לכולנו, אחים.
(נון בית דחוף לפני שתתקנו לי תשגיאת כתיב: טוב+תובנה=טובנה!!)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
