אני אדם אספן. יש המכנים אותי ושכמותי אגרן. אז תאמת שעל האגרנות וויתרתי אבל על האספנות לא בא לי לוותר. אני אוהבת לאסוף
יש בפריטים שלי נחמה בשמירת הרגע . החפץ שומר לי את התחושה והרגש, הוא עדות לחוויות דרך החומר.
לי יש למשל בבית אוסף של כפיות מכל מיני נקודות בעולם ואוסף של גלויות, ושל בקבוקים קטנים ואפילו פפקים. (אני מאד רוצה ליצור מהם משו מעניין, מתישהו) ואנשים אפילו משתתפים איתי באספנות שלי: "מהיכן הכפית הזו", "מה הבקבוקון הזה", וכך בלי לשים לב הם משתתפים איתי בזכרונות שאצרתי.
ויש אוספים שאנחנו אפילו לא מודעים להם. למשל אוסף צעדים ראשונים של הילדים שלנו שנצרבו במחסן הצעדים.
אוסף מילים יקרות שליקטנו בחיינו. אוסף של המאכלים שאנחנו הכי אוהבים בזכרון הטעם שלנו.
וכבר כמה ימים שאני מסתובבת עם אוסף חדש במדפי המוח שלי.
מסתבר שההורות המתמודדת הזו, תודה השם, מפגישה אותנו עם פרחים קטנים על הדרך. חלקם ריחניים, חלקם קוצניים. ליקוטי חן שיש רק לנו. מה שאנחנו קוראים "זר לא יבין זאת".
אז פתחתי לי קופסת אוצרות חדשה, והנחתי פריטי אספנות אקראיים שקטפתי בדרך.
* דמעות שאספתי בצנצנת של לב.
* מכנסיים שאני אומרת שהן יפות, ולא משקרת בכלל ,אפילו שהן דוקרות לי בחדר השמאלי. שמלה שממהרת לי את הדופק.
* האשמות שנדבקו למציאות שלי. לא קונה.
* מאות שעות של עבודת המידות, אפילו רק כדי להרגיש טוב
* לבטי "מה הכי פחות גרוע"
* מאבקי אמונה בכח התפילה.
* נצחונות אמונה. מלאאא.
* משמעות אישית למילים "נושר" "סיכון" "סיכוי"
* קונפליקטים לא פתורים, בערימות.
* מלחמות אגו מול עצמי
* זוגיות שמנצחת כל פעם מחדש.
* אהבה באלף פירושים הדפסים ווריאציות.
* שטח אפור ענק שנמצא בין קווי השחור והלבן שלימדו אותי פעם פעם כשהכל היה פשוט (מגרשים להחלפה, פרטים בפרטי 🤪)
* קופסא מקומטת ומרוקנת של תמיכה. פעם הם חשבו שהם תומכים. היום אני מבינה שרק השם תומך אותי, אותנו, והרבה מאלה שמנסים- מפילים בי חלקים לתהום שלי.
* אהבת השם. קרבה להשם. קשר מיוחד. מרגישה נבחרת.
* מלא שאלות לאליהו הנביא, שיתרץ לי. תיק"ו וזה.
* נעלי הליכה לחיים עם סוליה עבההה כי ישלי עוד המון צעדים במסלול.
* נחת מכל מיני סוגים. זה חלק יקר מאד באוסף.
* מלא חברות ששואלות איך ייתכן שקרה אצלינו, ודווקא אצלינו. מלא שלא מעיזות.
* המון סוגים של "שליטה" שהפקרתי. שהוצאתי והצלתי ונגאלתי.
* תפילות מוזרות בלשון פשטנית ובזמנים הזויים. דיבור צפוף עם השם.
* פס אחד גדול בשביל לשים על כולם, כל מי שמוריד אותי.
* משפטים כאלה של "אמא את לומבינה אותי" בכל הצבעים והטונציות שיש
* חיבוקי אוקסיטוצין לכולנו, דחוף, הרבה, ברמת פיקוח נפש. כמו אנטיביטיקה. תחלקו, תקבלו. תכפילו.
* כאבי לב, צוואר תפוס, עיניים שורפות, שרירים דאובים , גב כבד. גוף במגננה.
* אנשים טובים באמצע הדרך.מלא. איזה מזל.
* צנצנת זכוכחית קטנה עם מלאאא נצנצים: של ניסים קטנים, של רגעים שאני אומרת לעצמי וואו דסי . של טובנות* שאני אוספת על הדרך.של חויות מיוחדות רק לסיטואציה הספציפית הזו (נבחרת!!) של "טובים" שאני אוספת כל יום לאמתחת.של בדיחות סרקסטיות שרק אני ושכמותינו מבינים. מילים טובות שאספתי על הדרך.
ל"אוצר"
קוראים כך
בשל פעולת האיצור- השמירה שלו.
אוסף האוצרות שלי כולל פריטי אספנות שיש רק לי.
לכן הוא בעצם, האוצר שלי.
ומה באוסף שלכם?
אולי נוכל להחליף קצת אוצרות.טובנות.
לא, זו לא טעות כתיב.
כי : טוב+תובנה= טובנה.
עלודבר.