וכל שנה ביום הזה, אסתר יקרה, אני פוגשת אותך שוב .
אני כבר מחוברת אלייך כלכך ואת אפילו לא יודעת מי אני.
אני דסי, מחיפה אשה אחת, סתם כזו, שעושה דברים טובים ושטויות, ייתכן שבאותה מידה. שלפעמים מבינה את גודל התפקיד והמעמד, ולפעמים מפספסת את גודל האחריות שבידיים שלה.
וכל שנה מחדש, אני קוראת – עלייך ועל המגילה שעל שמך – מדרשים, ומכירה אותך קצת יותר, ומתבוננת בך קצת יותר, או קצת יותר מקרוב. מנסה לדמיין איך נראית . מה זה "ירקרקת" . איך הרחתן לאחר ששה חודשים בשמן המור. את קמטי הזמן בפניו של מרדכי הצדיק. מצטמררת לדמיין את קולו של המן. נראה לי שהוא היה חורק, או צורמני .
ואיכשהו כל שנה מחדש אני מגיעה אלייך, אלייך ממש אל האסתר הנסתרת.
האשה והרגש .
הנערה והסיפור.
המלכה והמלוכה.
המלוכה שבך והממשלה.
וכל שנה מחדש, אני מתבגרת, וגם הסיפור שלך צובר ימים, ואני חווה את מהותך מכיוון שונה. מעומקים אחרים.
אני חושבת על הפחד שלך: אחת ויחידה בין קירות סגורים של בית נשים, עם המון בנות, במעמד דומה, אבל המחשבות שלך אחרות. נפרדות. מנותקת ממה שהכרת, מהאנשים שמילאו את חייך. חוסר הידיעה ממה יקרה לך, מאיך תרגישי, ממה יתפתח ולאן זה יוביל אותך.
מהרגעים האלה שהגעת למלך הנהתן הזה, שמלכותו הרהבתנית והוא מסמלים את ההיפך ממך, מהשקט שלך, מהצניעות, מההתבוננות פנימה. מהצעדים ההססניים שצעדת שם, אולי עקב בצד אגודל, לדחות את הרגע, במחשבה שכל המתמודדות מבית הנשים ייקחו בתחרות מלכת היופי בהליכה ואת תשתחררי סופסוף הביתה, אל המוכר והעדיף .
את הבהלה הקטנה, או הגדולה, ברגע שהבנת שזו את, את הנבחרת!!
בטח כל הבנות צרחו לך מהתרגשות, ושמו כתר על הראש שלך ואולי פתחו קונפטי לחגוג, ואת, את בטח ניצבת שם קצת הלומה ומבולבלת. אולי מאוכזבת שאת נשארת. ברצון היית מוותרת שם לכל שחורות העיניים להיות המלכות של בעלה של ושתי, עליה השלום.
את החיים החדשים שנאלצת להשלים איתם. לבלוע את כל הצפרדעים במכה. את כמות האמונה התמימה בהשי"ת, והשלווה שהיית צריכה, כדי להבין את המקום החדש שלך, וזה עוד לפני כל המנטורים של היום שמנחים אותנו איך להצליח להשלים, לקבל, לנכוח.
את השגרת החדשות שלמדת לסגל לך, כמלכה . את הוויתורים הקטנים שנאלצת לוותר. את ההצגות שעשית, המסכות שעטית מול "אדוני המלך".
את חוסר האונים שלך ברגע הראשון כשמרדכי המסור סיפר לך על הגזרה הנוראה.
את חוסר האונים שאולי היה לך בשניה השניה, כשמרדכי הצדיק הבהיר לך ,שלא לחינם את נמצאת בדיוק בנקודה ההיא, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. ואיזו אחריות לאומית ומשפחתית מונחת על כתפייך, אם לא תצילי את עמך.
את המוח שלך שחיפש פתרון מיידי, את הפניה שלך לתפילה ולצום. הפניית המבט כלפי מעלה, אל המכנה המשותף של כל היהודים – השם יתברך.
אל ימי הצום והתפילה ההם, כשהיו לך אולי פה ושם נפילות סוכר מהצום, והמחשבות אולי החלישו מרב בהלה וחרדת הישרדות – והתפילה והחיבור האמוני עם נערותייך, אולי הציל אותך מלשקוע אל תהום הפחד.
אני מנסה לחפור קצת במחשבות שאולי היו לך – רגע לפני שנכנסת אל חצר המלך הפנימית, ירקרקת וחלשה , בטח קצת מתוחה , ומאד מקווה. מזמינה באומץ את המלך ואת חורקני למשתה. מארגנת כיבוד , אולי קצת קישוטים, בלונים , פרחים שיראה המלך שהתאמצת. שייפתח לו הלב.
אוזרת אומץ במשתה ומזמינה אותו ואת צמרמורוני לעוד מסיבה קטנה . רק שלושתכם, טווה את חוטי מילותייך כדי ללכוד את הצורר כמו ברשת מתוחכמת.
אולי כשהמן נפל על המיטה, להתחנן על נפשו אפילו סילקת אותו קלות בכף ידך בתנועה של אבק או חרק. אולי פחדת להוציא הגה, או לזוז.
על ההקלה שחשת כשסופסוף יישר איתך המלך קו, וסופסוף עבר לצד שלך והעניינים התחילו לפעול לטובתך, לטובתינו.
על ההודיה. בטח אמרת מיליון פעם מזמור לתודה, או נשמת כל חי.
על הכתפיים שהזדקפו. הנשימה העמוקה של אחרי. נשיאת העיניים אל אבא שבשמיים וההרגשה העצומה של להיות חלק , גם אם נסתר, במשהו עצום לדורי דורות לעם סגולה.
אני חושבת עלייך במושגים שלי. מתוך עולם הרגש שלי.מהחוויות ש"האסתר" שבי חווה.
כאשה, אני מעריצה אותך.
איזו גיבורה כמה התמודדת.
היית צריכה לבחור כל רגע מחדש, להתנהל "למרות".
ובחרת.
ו ב ח ר ת .
ואני
קטנה אחת, פשוטה, עם מלא חלקיקים טובים, והמון חלקיקים מיותרים ושטותניקיים, טועים ומחפשים, רוצה כלכך להיות את . להיות מלכה. להיות אסתר.
לבחור נכון, למלוך בי, להיות חלק ממשהו גדול, ללטף ישועה, לחיות תפילה, להתאסתר בהסתר ובגלוי.
אני מושיטה אלייך יד.
אל הכח וההשראה שהשארת כאן, אחרייך.
אל תעצומות הנפש והאמונה, אל הדרך, אל המחוייבות.
ולוקחת קצת אלי.
שיהיה לי קצת ממך.
עד שניפגש שוב, בשנה הבאה.
תודה אסתר,
המלכה.
מדסי האוהבת, מרחוב עקיבא בחיפה.
ותודה השם.
יום תענית אסתר.
אני הולכת להתפלל, ולומר כנהוג, את פרק כ"ב בתהילים, הפרק שבמדרש מופיע, שאמרה אסתר המלכה, בחצר המלך הפנימית, לפני המפגש עם בעלה, המלך – "קלי קלי, למה עזבתני", וגם את, מלכת האסתר וההסתר שכאן,
קומי, לבשי בגדי תפארתך, ולכי אל המלך להתחנן לו.
צום שמח ומועיל בישועות !
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
