שלא שינו שמם, משמעותם, ושבועתם / דסי זייבלד

כשקוראים בשם, כתוב שנחה רוח הקודש. כשנתנו לחג השבועות את השמות שלו, בטוח שהתכוונו לפרד"ס, שבו יש פשט דרש רמז סוד. כי עבורינו עבור כל כך הרבה הורים ואנשים – לחג הזה, ולשמות שלו יש משמעויות כל כך עמוקות…

למשל אמא שלי שתחיה אומרת, שקוראים לו חג הביכורים, אבל בעצם כל הביקורים שלו עוברים לחול המועד סוכות😂

💐חג השבועות

כל כך הרבה ימים אנחנו סופרים, בחיבה, מחכים למתנה. כל כך הרבה שבועות אנחנו נשבעים, מחליטים החלטות מפזרים הצהרות בטוחים שזה תמיד יצליח. רוצים שזה יהיה עגול, תמים, שלם משהו ברור מראש. ועם הימים והשנים שחולפות, והאירועים מצטברים והאתגרים השבועה היחידה שאנחנו נאלצים לדבוק בה, ואנחנו מגיעים אליה לאט לאט במשפך חיים שמדייק אותנו אל עבר התפקיד, השליחות והמטרה היא "השבעתי אתכן בנות ירושלים אם תמצאו את דודי תגידו לו שחולת אהבה אני".

בסוף בסוף אנחנו מוצאים את עצמנו בין שבועת האהבה לילדים לשבועת האהבה לקדוש ברוך הוא ולתורתו. ולוקח לנו שנים, לפעמים שנים ארוכות למצוא את עצמנו על הגרף הזה, בין שתי השבועות.

💐חג הקציר

באחת הנסיעות שלנו להולנד קניתי שקית צבעונים. היה כתוב על השקית שזה צבעונים בצבע אדום. חזרתי הביתה, קראתי את כל ההוראות, בהולנדית באנגלית בטורקית בקזחית ובכל השפות שהיו שם. צייתתי לכל בדל של צבעונות נקודה שתלתי את הפקעות באדנית, בגובה המתאים במרחקים המתאימים עם ההשקייה המתאימה בחודש המתאים. מה אגיד לכם? שתלתי צבעוניים יצא לי חרולים. חלק מהפקעות נאכלו על ידי נמלים, חלק התרצו והוציאו עלה ירוק שבצבץ ברפיסות, היה אחד שבאומץ רב אפילו שלח גבעול כלפי מעלה ופינק אותי בתחילתו של כתר – צהוב.

צ ה ו ב

ואני בכלל ביקשתי אדום.

כל כך רצינו לקצור ברינה את מה שזרענו בדמעה. כל כך רצינו לראות את הפרח פורח, ואם  פרח שתלתי, ונער שאלתי ואליו התפללתי – הוא אשר רציתי לקצור.

יש לימימה אביטל ע"ה, מפתחת גישת ימימה (גישה לחשיבה הכרתית) קטע מדהים על כוחה של חיטה, שדה קמה.

כאשר עוברת רוח סוערת באזור, מתכופפת החיטה הבשלה בגמישות, עד יעבור הסער ואז מזדקפת בחזרה למלוא גובהה.

כך עובר שדה קמה סערות – בלי להינזק.

עוד תבוא עת קציר ועוד יפרח הצבעוני.  לפעמים עכשיו אנחנו שדה קמה.

מתכופפת

וקמה.

💐זמן מתן תורה

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים… וכך עוברת תורה מסורה מאב לבן, מאם לבת, מוסר אביך ותורת אמך כבר דורות.

וגם אנחנו מנסים ומשתדלים להעביר את התורה הלאה. אנחנו מנסים להעביר אותה כפי שאנחנו, כמו שהעבירו לנו, כמו שאנחנו חושבים שצריך. אבל מה לעשות שלפעמים הכלי שאמור לקבל מאיתנו – קטן יותר, צפוף יותר, מסוגל פחות, עם צורה אחרת או עם ספיגה שונה?!

בקונטרס לב אבות על בנים של הרב אורי זוהר זצ"ל (הרב אורי זוהר המליץ לי באופן אישי לקרוא אותו, והיום בעבודה עם הורים אני ממש ממליצה להורים ללמוד אותו יחד) מדבר הרב על הרעיון של העברת התורה, שאם אנחנו צריכים להעביר את התורה למישהו שמקבל בצורה אחרת מאיתנו חובה עלינו בתור המבוגר האחראי להעביר לו – כפי שהוא יכול!!! אנחנו אמורים לזהות את זה ולחפש דרך לעשות את זה בצורה המיטבית כדי שהכלי יתאים לקיבולת, וזו חובתינו האמיתית בתפקידינו כהורים. גם אם אנחנו יודעים בבירור שאיך שהעבירו לנו זה הכי טוב בעולם, נמשיך להסתכל כלפי מעלה לחוליה שמעלינו – ההורים והרבנים שלנו ומהם לשאוב את הכוח והרוח, ולהעביר הלאה כלפי מטה כפי שנכון לחוליה הבאה . אנחנו החוליה המקשרת.

איזה מרגש.

💐עצרת

בעצם סוג של נעילה מפסח. כל כך הרבה זמן בין התחלה ובין סוף, בין פתיחה ובין עצרת. אולי כדי ללמד אותנו שלפעמים צריך זמן, ספירה, ספירות, תהליך, איזה מגפה קטנה בדרך השמישמור, איזו מדורה קטנה שמתלקחת באמצע, ועוד קצת זמן – כדי להגיע לעצרת, לעצירה, לסוף.

יש ביהדות המון נקודות עצירה כאלה שמראות לנו שתהליך לעולם לא מסתיים – לדוגמא – נכון שיום כיפור הוא חיתום הדין, אבל אחריו באים לחתום את הדין הושענה רבה, זאת חנוכה, ואפילו פורים ואולי פיספסתי כמה נקודות יציאה בדרך( אני משווה את זה בחיוך לנקודות היציאה מתוכניות משכנתא, תמיד יש נקודות מפלט) וכנראה לא בכדי שאחד מציוני הדרך בתקופה הזו הוא פסח שני – שהוא חג וסמל להזדמנות שניה.

אינסוף לעצרת.

💐חג הביכורים

ותראה השם, את הטנא שאני מכינה לך. שתלתי, השקיתי, גידלתי, עיצבתי ועישבתי, שמתי מוטות מחזקים, דישנתי, התרגשתי עם הגבעול וההתעבות והצמיחה, עם החנטה וההבשלה. סימנתי את הפירות, ואספתי אותם בשתי כפות ידיי להניח בטנא מפרי בטני ולהביא לך את ביכוריי.

ואתה, רק אתה, רואה שם –

את התפילות והדמעות והסבלנות והלמידה והתפילות וההתפתחות והמאבק וההתפקחות וההתפכחות והתפילות והאהבה והחיבור והתקווה והשמחה והתפילות והנחת והחיבוק והתפילות.

לך השם, אני מעניקה באהבה ובשותפות גמורה את טנא ביכוריי,

ראשית אוני, ילדינו המשותפים.

שיהיה לנו נחת, השם.

חג שמח!!!

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

אהבת עולם: הוא תמיד ישאר הילד שלך | דסי זייבלד בסוף, זה מה שהופך אותנו מכבשה בודדה לעדר / דסי זייבלד אפשר להגיד את זה? תפסיקו להבהל ממריבות! הנרות השקופים הללו:לפני שאתם מתעלמים מהילדים ה'נושרים' שלנו, אל תשכחו את הלב שלנו ההורים! תגידו מסטיק או תצחקו טבעי – המשלוחים הכי משוגעים שבא לי להעניק לכל מני אנשים