היי טלי, תודה על הפינה המיוחדת.
רציתי לשאול, איך אני יכולה 'לשחרר' במחשבה שלי, בלב ובנפש מדמות כלשהי שיצאה מחיי, אבל היה בשבילי כל כך הרבה במשך שנים ארוכות?
שלום יקרה,
זאת שאלה כל כך אנושית, כואבת ואני בטוחה שקוראות נוספות יוכלו לפגוש את עצמן בתוכה.
בואי נפרוט את התהליך לשלבים
- בשלב ראשון כדאי לנסות לזהות את הסיבה שבגללה כל כך קשה לשחרר
כשאדם היה "כל כך הרבה עבורך", יתכן שהוא היה:
- מקור של משמעות, תקווה, חלום, אולי אפילו תחושת ערך עצמי או זהות.
- עוגן רגשי, כמו בית.
- אדם שפתחת בפניו חלקים מהלב, אולי גם חלקים שלא נתת לאף אחד אחר.
הקשר הזה לא היה רק מערכת יחסים, אלא חלק מהעולם הפנימי שלך. ולכן לא מדובר רק בפרידה מאדם, אלא בפרידה מחלק מעצמך, מהתקווה
למה שיכול היה להיות, מהתמונה שציירת בלב.
- בשלב שני כדאי לנסות להבין למה אנחנו נמשכות חזרה לאותה הדמות, גם אם זה לא בריא
יתכן ש:
- הלב שלנו מחפש סגירה, ולפעמים לא הייתה.
- כי הכאב הוא מוכר – ויכול להיות משהו "ממכר" בדינמיקה של כאב, גם כשהיא פוגעת.
- כי המוח (ובעיקר האמיגדלה) מזהה את האדם הזה כמקור וממלא צורך רגשי בסיסי כמו בטחון/ערך, גם אם הוא מכאיב.
- כי יש לנו רצון לתקן ויש בנו תקווה שאם נחזור, אולי הפעם זה יהיה אחרת.
- כי נוצרה תלות רגשית, וזה כמו גמילה לכל דבר.
- בשלב השלישי ננסה להבין איך לא לחזור חזרה – התמודדות פרקטית
(א) לזהות את הטריגרים:
מה גורם לך להישאב חזרה? בדידות? שיר מסוים? תמונה? פרופיל? ברגע שתזהי – אפשר להתכונן.
(ב) לתת מקום לכאב במקום לברוח ממנו:
במקום לחפש ריגוש מהיר, לשבת רגע עם עצמך. לכתוב. לבכות. לשאול: מה חסר לי עכשיו באמת?
מה הצורך שאתה דמות מילאה לי?(שייכות, הרגעה, בטחון, אישור?) וכיצד אוכל לתת מענה פנימי לצורך הזה, ממני אל עצמי, באהבה
(ג) ליצור "טקס שחרור":
אפשר להכין טקס אישי קטן: מכתב פרידה, הדלקת נר, שחרור חפץ לים. משהו שמסמן לגוף ולנפש שהקשר הסתיים. זה עוזר, גם אם זה מרגיש סימבולי בלבד.
(ד) לתת משמעות חדשה לעצמך:
אם הוא היה "כל כך הרבה"– מי את בלעדי הדמות הזו? מה הערך שלך שלא תלוי באף אחד? זה שלב עמוק של בניית זהות חדשה.
(ה) לתת לעצמך חמלה:
גם אם תישאבי שוב – זה בסדר. זה חלק מהתהליך. כדאי לא להילחם בעצמך, אלא ללמוד מהנפילה.
- משפט חיזוק לסיום – מעצמך אליך
“אני לומדת לשחרר אותו, לא כי הוא לא היה משמעותי, אלא כי אני בוחרת במדויק את מה שטוב עבורי כעת.
אני בוחרת להשאיר בחיי את האנשים שנכון לי להתקדם קדימה איתם, וזה לא מוחק את החשיבות והמשמעות של מי שהיתה הדמות הזו בחיי עד היום. בנשמה כולנו מחוברים ועדיין זה בסדר שבגופים ובעולם הפיזי נשאר נפרדים. אני יכולה לשחרר אותן מחיי ועדיין לשמור את הזכרונות הטובים.
לאט לאט, אני חוזרת אליי.”
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
מושלם.
כמה חכמה דיוק ומקום לרגש.
יש הרבה שכותבים על הנושא הזה ברשתות…
ההבדל הוא שמה שכתבת נותן מקום ונראות ל2 החלקים שבנו ולכן הלב פתוח לקרוא בלי שמתעוררת התנגדות.
בתיה יקרה, ראיית המורכבות שבנפש אכן מאפשרת קבלה רכה יותר. יחד עם זה במהות בעצם אין שני חלקים, אלא חלק שלם שמכיל את הכל. אחדות פשוטה. תודה יקרה על התגובה🩷