את שאלת למה התכוונתי באמירתי שאנשים היושבים מולי מעניינים אותי. שאלת מה ההבדל בין זה שהם מסקרנים אותי לבין זה שהם מעניינים אותי.
ואני כתבתי לך בחזרה, שאני אענה לך בטור. ואת אמרת בסדר. ככה אני חוסכת זמן, והולכת לשחק עם הנכדים שלי.
אז הנה.
אחד מהדברים הבסיסיים שלמדתי בניצני התשובה, היה הדבר המופלא הזה שהעולם מורכב מחומר ורוח. שיש קשר ביניהם ושהתורה יודעת לקיים אותו ברמה הגבוהה ביותר בעולם.
החשיבות והכבוד שיש לכסף, לאוכל, לקניות במקס סטוק, ומהצד השני ההבנה האלוקית, הרוחנית, התכליתית של כל הבריאה הזו ומה צריך לעשות עם כל מה שקנית עכשיו בשקית.
את איתי?
בשלב מאוחר יותר הבנתי שההנאה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם היא דווקא מתובנות רוחניות, מקניינים רוחניים, הבאים אליו מתהליך למידה. לימוד תורה קודם כל ולצידו לימוד גדילת אישיותו דרך כל מה שה' ברא מסביבו.
יש הנאה חומרית כמובן, אבל אי אפשר להשוות אותה להנאה הגבוהה שיוצרת דמעה בלב אישה, רעיון, יצירה, התקדמות, כן כן, טוב יום המוות מיום היוולדנו אומר שלמה המלך, כי בוודאות התקדמנו מאז המשפט הקודם שקראנו. וכמו שאין רגע אחד ששונה את עצמו, בטח עכשיו כשהשנה נגמרת, שכן אנחנו משתנות כל הזמן, משילות מאיתנו התנהגויות שכבר אינן נצרכות לנו, בוגרות מתוך שיטות התנהגות שכבר אינן מקדמות אותנו, יוצאות משבי דרך שיבה, אל לימוד המקור של עצמנו.
הדבר הכי זמין לנו במעטפת בית הספר של החיים אלה הם אנשים.
קרובים, רחוקים.
כשאת מבינה שהכל מאיתו יתברך, את מטהרת לעצמך מילים שבאות מתוך אנשים ומבינה כמה בורא עולם שולח לך משפטים.
כשאת מדברת עם אדם, עם אישה, עם חברה, זה דבר מופלא, עולם ומלואו. את מבינה דרכו שני דברים חשובים קודם כל עצמך:
- שדרך האדם שהוא מורה, מכל מלמדי השכלתי, גם ממי שלא נרשמת לקורס שלו, את לומדת דרכו מה את עושה שאת כבר לא אוהבת בתוכך. אנשים שיתנהגו או ידברו דברים שאת באישיות שלך רוצה לגדול מהם, כשאת תזהי עליהם את ההתנהגות הזו, הם יחזקו אותך בתהליך שציינת לך. יסייעו ביציאה. הם יעשו לך, אני מעיזה לומר 'אנטי' מוגבר על דברים שאת בתוך עצמך רואה. ויעזרו לך, להתפתח. אם היה לי אומץ הייתי שמחה להודות לאנשים כאלה על "הטעויות" שהם עשו מולי שהיו לי לעזר.
- אנשים שאת רואה דרכם את כל מה שאת לא יודעת ורוצה מאוד כן. אנשים גדולים שמהווים מקור השראה, שמשהו כל כך שלם בהתנהלות שלהם שאת מבקשת ללוות אל תוך הצמיחה של עצמך. גם אם זה חלקים חלקים מהם. ולא משהו גלובלי ושלם.
וככה את פוגשת אנשים, הם כל הזמן זמינים, נותנת להם לדבר, שותקת אותך, פרקי אבות משנה ז' רבי שמעון, ושומעת את קול השופר שלך דרכם.
זה תענוג שאני לא יודעת להסביר מעבר לכאן.
הסקרנות וההתעניינות שלי עוברת אליהם ומהם אליי, ומכאן אל עבודת ה' של כולנו.
אני ברורה לך?
מצ"ב כמה דוגמאות:
עשי לך גם רשימה של מה למדת על עצמך מתוך האנשים המרתקים סביבך. הסתובבי בעולם כילדה סקרנית וחוקרת:
-מהדסה שפגשתי למדתי איך להיות קשוחה כשאת בוודאות יודעת שאת צודקת. תודה הדסה.
-מרות למדתי להכיל מתנות שה' נותן ולהפסיק להגיד "לא לא זה כלום".
-מיונה למדתי איך אני נראית מבחוץ כשאני מתנצלת על זה שאני קיימת. מגוחך.
-מדניאלה למדתי לא לפחד ללכת צעד אחד קדימה.
-משרית למדתי להיעלב ומיד להבין על איפה זה יושב.
-משיפי למדתי לראות איך היא מדברת אל אנשים, ולדעת שאני ממש לא רוצה לדבר כמו שהיא מדברת.
-מאילנה למדתי שכל מה שהיא כל כך כועסת יושב לה עמוק בממלכה הפנימית שלה, שהיא מוזנחת ולא רואה את נגעי עצמה.
-משרי למדתי כמה חסד של עיצה הוא דבר שמשנה עולמות. כמה היא חושבת לפני שהיא עונה.
מאתי למדתי לתת ולעשות לעצמי גבולות.
-מחוי למדתי עוד כמה אני צריכה להשתפר בתחום הזה שאני צריכה להשתפר בו ובעוד תחומים נושקים.
הבנת מדוע אני אוהבת אנשים?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
