יום קשה עבר על שירה, הילדים בכו מבעד לטלפון, מתגעגעים. היועצת התקשרה ועדכנה לתומה שהמורות מדווחות על שינוי בהתנהגותה של ציפי, ומעל הכל חוסר הוודאות במצבה של מיכלי שמשבש אותה כל יום נוסף.
'ריבונו של עולם, הרהרה שירה לעצמה, מה אתה רוצה ממני? איך הגענו ממצב של שילשולים והקאות לטיפול נמרץ" היא הסתכלה בפניה של מיכלי התינוקת שלה בת השנה. פנים של מלאך.
ואז שוב הגיעה האחות, לקחה דגימות דם, הזיזה קצת את האינפוזיה והתכוונה לצאת מהחדר אבל שירה עצרה אותה רגע לפני " סליחה אחות, למה מיכלי שלי לא מתעוררת? עברו כבר שלוש ימים" האחות הסתכלה די מופתעת בפניה של שירה "לא אמרו לכם? כפי מה שידוע לי, אם להתנסח בזהירות נפגע לה חלק במוח, ולפי השערות הרופאים זה משהו שילווה אותה כל החיים, אבל זה רק מה שידוע לי…" אמרה האחות שניסתה לאזן את דיווחה הרפואי משינוי צבע פניה של שירה.
שירה הגיבה בהתאם, פניה החומות קיבלו גוון יותר ויותר לבן, וגופה חישב להתכווץ כמו אקורדיון של המנגנת אילו רק היה יכול..
"את רוצה להגיד לי שככה היא תשאר כל החיים, גם עוד שבוע? גם עוד שבועיים? חודש? חודשיים? לא! זה לא יקרה!" שירה נבהלה פתאום מהצעקה שנמלטה לה מהפה.
"סליחה, אני לא ידעתי שאת לא יודעת כלום… את רוצה שאקרא לעובדת סוציאלית של בית החולים… היא תעזור לך לעכל…"
"אין צורך" קטעה אותה שירה בנחישות
"יהודי יכול להפוך עולמות בתפילתו, ובמעשיו. וזה מה שאני יעשה" אמרה בקול אך התכוונה לעצמה בלבד.
האחות הנהנה בראשה, והלכה. ושירה קרסה למיטה שלידה.
הפלאפון צלצל, תחילה היא חשבה לא לענות, היא לא מסוגלת לדבר עכשיו עם אף אחד. אבל אחרי רגע היא נמלכה בדעתה ' רק אבדוק מי המתקשר' זאת היתה רחל אוחיון חברתה הטובה.
"שירוש נשמה, מה קורה? תגידי לי שמיכלי כבר התעוררה" התחננה החברה.
"הלוואי רחל, יותר גרוע האחות טוענת שככל הנראה נפגע לה חלק במוח, וככל הנראה זה ילווה אותה לאורך כל חייה" שירה אמרה את המילים הנוראות האלו בכזאת אדישות כי אם היא רק היתה מכניסה את עצמה למילים, היתה פורצת בבכי.
"לא! זה לא יקרה! תקשיבי יקירתי, אני כבר הולכת לשיעור של הרבנית קוק ואני אבקש ממנה שתתפלל עליה, אל תדאגי יש לתפילה כח שיהפוך עולמות"
"תודה רחל, האכפתיות שלך נוסכת בי כח… אני גם אתקשר לגיסתי מבני ברק שתשלח מישהו, לרב חיים קנייבסקי שיברך אותה.. תחזרי אליי שתהיי אצלה."
ושירה הרימה טלפון לכל מי שמכיר איזה רב שיברך את מיכלי, בין לבין היא עדכנה את בעלה שבטעות שכחה לעדכן אותו הראשון..
רחל התקשרה כעבור כמה דקות.
"שירי שמתי על רמקול, תשמעי איך הרבנית מברכת אותך…" הפלאפון הועבר לרבנית והיא התחילה להמטיר ברכת עבור מיכלי.
"מי שברך אימותינו… הוא יברך את מיכל בת שירה … שירוש יהיה נס, יהיה נס, מיכלי תתעורר, היא תתעורר, תעשו הפרשת חלה עוד היום על הראש שלה ויהיו ניסים, את שומעת בזכות הכח של מצוות הפרשת חלה שעליה עומד העולם יהיה נס ומיכלי תקום על רגליה, ואת תבואי איתה אליי, טוב? תבואי איתה אליי" ברכה הרבנית לקול 'אמן' של נשים מהקהל.
שירי חשה הקלה מיידית, הרבנית ברכה! ולברכה של הרבנית יש כח עצום. אבל איך היא תעשה הפרשת חלה? מי יביא לה בצק לבית החולים? ועוד היום, הלילה?
שוב צלצול, רחל על הקו.
"תשמעי שירוש, הלכתי הביתה, אני לשה עכשיו בצק, ודיברתי עם אחותך עוד חצי שעה אנחנו יוצאות אלייך! אנחנו נפריש חלה על הראש של מיכלי ונחכה לניסים. די, הקטנה שלך מספיק סבלה.." אמרה רחל בלהיטות השמורה רק לה.
"תגידי, איך, איך יש לי חברה כזאת טובה, איך זכיתי, אני מתרגשת מהנתינה האינסופית שלך… תודה, תודה רחל"
"שירה בלי דיבורים מיותרים, שבי תקראי תהילים, אנחנו כבר אצלך.."
"שמואל, רחל ואחותי באות לעשות הפרשת חלה על הראש של הקטנה, אולי תבוא גם אתה?"
"אחרי הבשורה הקשה הזאת מיד חשבתי שאני יעלה הערב, ועוד הפרשת חלה, נו אני עולה לאוטו.. אבל שירה תשמרי על עצמך, תאכלי משהו מתוק, תרגעי קצת"
"אל תדאג הרבנית בירכה אותה, ומבחינתי זה הדבר הכי מרגיע שיכול להיות.." הרגיעה אותו שירה.
תחילה הגיעה בעלה, התלבש והתמגן ונכנס אל הקטנה, ובירך אותה בברכת אב מרגשת. אח"כ בהפרש של חצי שעה הגיעו החברה והאחות עם קערת הבצק.
"רגע, רגע לאן אתן חושבות שאתן הולכות עם זה?" עצרה אותן האחות מיד.
"אנחנו רוצות להפריש חלה ליד התינוקת, הרבנית שלנו אמרה שזה סגולה נפלאה לעשות לרפואתה" ענתה רחל.
"אין בעיה, תעשו את ההפרשה בחוץ, לטיפול נמרץ לא מכניסים כלום"
"בבקשה הרבנית אמרה לעשות סמוך לתינוקת, שיהיה לרפואתה, בבקשה נכנס עטופות עם מה שצריך נעטוף גם את הקערה, הכל, בבקשה"
"תקשיבי, אני לא יודעת מה אתן רוצות לעשות, אני יודעת מהם הנהלים של בית החולים"
"את לא יודעת מה זה הפרשת חלה? תקשיבי הפרשת חלה זה עניין גדול מאוד" רחל הופתעה לגלות שיש יהודיה שלא שמעה על המצווה היקרה הזאת והתחילה להרצות באוזני האחות על המצווה ועל חשיבותה כאילו היא עכשיו בכיתת הלימוד שלה.
"תביני האחות שלפנייך אמרה לשירה חברתי שהילדה שלה לא תתעורר, היא תשאר צמח לכל חייה, מה אכפת לך לתת לנו לנסות? הרבנית קוק מטבריה אמרה לנו לעשות סמוך לתינוקת, את יודעת מיהי הרבנית קוק?" שאלה רחל והתכוננה לספר גם על הרבנית רק שהאחות קטעה אותה מיד "אני מכירה, טוב תתלבשו, תעשו את ההפרשה ותצאו מיד, זה בעייתי"
שירה לא האמינה כבר שיתנו להם להיכנס, אבל היא הבינה שרחל חברתה עשויה מברזל, שום דבר לא יזיז אותה שהיא דואגת לחברתה הטובה.
הנשים והאבא התלבשו בבגדים הסטריליים, הכניסו את הקערה לתוך שקית ונכנסו לטיפול נמרץ. תינוקת קטנה בתוך לול ענק ישנה שינה אכזרית כל כך…
הקערה, על הראש של התינוקת בידיים של האב, שירה נוטלת חתיכה מהבצק מברכת 'לשם ייחוד… ברוך אתה.. חלה תרומה.." ומכריזה מיד 'הרי זו חלה' .
היא מעבירה את חתיכת הבצק העטופה בשקית על ראשה של הקטנה. ורחל ושרה יוצאות מהחדר ומוציאות איתן את הקערה עם הבצק.
שירה ובעלה נשארים ליד מיכל קוראים לידה כמה פרקי תהילים והאב יוצא גם הוא לדרכו.
שירה יוצאת ומודה לאחות "אני גם מבקשת ממך, אם יש איזושהי הטבה במצב הקטנה תעירי אותי מיד" האחות הנהנה בראשה והוסיפה חיוך מריר.
'היא לא מאמינה בברכה של הרבנית, לא פלא, צריך לחיות אמונה כדי לזכות להאמין ברגעים קשים כאלו..'
שירה נכנסה לחדר הסמוך שיועד לה ועלתה למיטתה רגועה שהיא עשתה כל שביכולתה עבור ביתה.
שלוש לפנות בוקר האחות נכנסת לחדרה של שירה, "שירה, שירה סבאג? אמרת להעיר אותך אם יש הטבה במצבה של מיכלי, בואי תראי בעינייך" שירה קפצה ממיטתה נטלה את ידיה ורצה לעבר ביתה.
מיכלי שלה עמדה בלול, בוכה. בבכי המתוק ביותר בעולם.
"אתם משוחררים, אבל תשארו במעקב עוד יום אחד" אמר הרופא והביט בתינוקת שמוחזקת בידי אמה שמחה וצוהלת. על התיק היה כתוב נ.ר. נס רפואי.
למחרת הם שוחררו הביתה הרופאה ששחררה אותם הסבירה להם יותר "אנחנו לא יודעים איך קרה שמהתייבשות נפגע לה המוח בקיצוניות שכזאת, ועוד יותר אנחנו לא מבינים איך ממצב כה קשה שהיא היתה בו, היא התעוררה כל כך מהר, קיבלתם תינוקת במתנה".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
וואוו מרגש איזה נס, ב"ה גם הנכד שלי ניצל מנזקים של התייבשות, תזהרו בחורף. גם שהרופא אומר תקין תזהרו, הנכד שלי ניצל, לא פשוט.
הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו