היום בהתבודדות בחזור מהעבודה ( שעתיים בפקקים🙄) הייתה לי כזו נפילת אנרגיה. מצד אחד ידעתי שאחזור עייפה ממש ולא יהיה לי כח לעשות התבודדות שוב היום, מצד שני פשוט חזרתי על עצמי בלופים, ולא הגעתי לשום משפט מעניין מידי🫤 בתוכי הקול כל הזמן אמר "איזה משעממת את, לא מתקדמת לשום מקום, עזבי את ההתבודדות הזו"
ואז ניסיתי להבין מאיפה בא הקול הזה: הקול הזה הרבה פעמים הוא קול שחינכו אותנו בעולם, שאנחנו צריכות להתאים את עצמינו : להיות מספיק מענינות, להיות מספיק אנרגטיות להיות רגועות/ לא דרמטיות/ פחות רגועות וכו. כל אחת עם הקולות שהיא שמעה מהעולם שאומרים לה : תתאימי את עצמך🙂
או במילים אחרות : את ראויה להקשבה / להכלה/ לאהבה אם את תהיי מספיק משהו אחר.
כמה רפואה יש ברגעים האלו שאת משעממת/ שאת דרמטית והורמונלית ויודעת את זה😆/ שאת מדוכאת בלי סיבה באמת. להשאר ולהיות שם ולהגיד להשם : הנה , מראה לך את החלק הזה בי🥹 אני יודעת שאתה אוהב גם את החלק הזה בי❤️
זה גורם לנו להשלים
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
