דפיקה קלה נשמעה על הדלת, הוא ניגש לפתוח את הדלת, בפתח עמד
ניצן.
מראהו החרדי נראה אותנטי הרבה יותר, ועיניו בהקו באור אחר, כזה שרק
אדם שחוזר בתשובה יכול לזכות.
נתי הושיט את ידו ולחץ את היד המושטת.
"אפשר להיכנס?" שאל ניצן.
"בבקשה", הוא הכניס את ניצן לסלון הלא מסודר, והציע לו להתכבד
מהארוחה.
ניצן סירב, ונתי החליט לאכול מאוחר יותר.
"כן, מה אתה רוצה, ניצן?"
"רציתי לומר לך שאני מצטער על מה שהיה סביב השידוך של יעל גפנר,
אני מוותר לך על השידוך ורוצה לפתוח דף חדש ביחסים בינינו", אמר ניצן
בחיוך רך, "אני מרגיש שאתה אדם גדול, שומעים עליך דברים נהדרים,
אשמח לסייע לך בכל מה שתרצה. אני לא שוכח את העזרה שהגשת לי
כששמרת על לוס הסוס, זוכר שהצעת לי להיות חבר שלך, שם בשדרת
הקינמון? אני מקבל את ההצעה, אשמח להיות חבר אמת".
"תודה ניצן", נתנאל הלל חייך, "האם תרצה לשתות משהו?"
"לא, תודה, אני רוצה לאחל לך בהצלחה, מסתובבות שמועות שדחקת
את הממשלה לפינה, אני מעריץ אותך, אתה האדם הנכון", ניצן הגיש לו
כרטיס ביקור, עליו נכתב: "ניצן חקירות פרטיות ברוח התורה", והוסיף,
"פתחתי משרד חקירות שיכול לסייע לציבור שלנו, אם אתה צריך עזרה
כלשהי, אני כאן".
נתנאל הלל נטל את הכרטיס ואמר, "לגבי מה שקרה מול הממשלה, זה
לא אני אלא הארגון האנרכיסטי שנותן לי סמכויות. ותודה לך, ניצן, אני
מעריך מאוד את כל הדרך שלך ואת הכנות שלך, האומץ לחזור בתשובה
הוא משמעותי, זה לא פשוט לעשות מהפך כזה, ועוד מהמקום ממנו הגעת.
וזה שהסכמת לוותר לי ככה על השידוך שהיה שלך… אני מאחל לך הרבה
הצלחה, אשמח להיות חבר שלך".
"רוצה לצאת איתי קצת, לטייל קצת?" שאל ניצן.
"כמובן, תתקשר ותתאם, אני פנוי".
ניצן קם ממקומו והביט לתוך עיניו, החיוך הקורן לא עזב אותו, הוא נראה
כל כך שמח, עד שנתנאל הלל חש שהוא מקנא בו.
"בהצלחה, נהיה בקשר".
ניצן הלך, ונתנאל הלל נותר שקוע במחשבות.
הוא ניגש לרובוט, "הי רוברטי".
"שלום לך מלכי".
"קיבלתי עצה להשיג ממלא מקום, למקרה שיהיה צורך בכך, אני מסכים
שיש בזה צורך. כי עם כל הכבוד, האדם הוא בן-תמותה, ולא אוכל להבטיח
שתמיד אהיה כאן, אני צריך מישהו נאמן שיוכל לשמור על האינטרסים
שלי, מה דעתך?"
"כדי למצוא משהו נאמן, תצטרך להעביר לו כמה מבחני נאמנות, לבחון
עד כמה הוא נאמן לך".
"מבחני נאמנות? מה הפירוש?"
"מבחני נאמנות עשויים לעזור לך להיות בטוח שמדובר באדם הנכון,
מלכי".
"מצוין, אעשה זאת, בינתיים תבדוק לי מידע על אדם בשם ניצן הררי, האם
הוא יוכל להיות מחליף ראוי?"
על המסך הופיע סימן שמוכיח שרוברטי מחפש מידע, ואז הופיעו על
המסך תמונות של מספר אנשים: "מי מהם ניצן הררי?" שאל.
נתנאל הלל הקיש על התמונה, והרובוט השיב: "אני בודק את הנתונים
ואחזור אליך בהקדם, האם תרצה שאערוך לו בדיקת נאמנות ואשוב אליך
עם תשובה?"
"כן, רוברטי".
"בשמחה, מלכי, אני שמח לשרת אדם בשיעור קומה כמו שלך".
נתנאל הלל חש רגוע יותר.
הוא התיישב לסעוד את ארוחתו, מבין שהוא צריך לדבר עם מילאן בלאץ,
לסכם אתו שיש צורך בממלא מקום. הוא צריך לוודא שממלא המקום יוכל
לפעול רק אם הוא עדיין בחיים, אך נבצר ממנו לתפקד. תנאים ברורים
חייבים להיות מוצבים מראש.
*
המוזיאון ההיסטורי היה קריר ונעים.
אוויר מוקפד, מהול הרעש המזגן ובמוצגים היסטוריים מכל הזמנים נישא
ברקע, רבקה מצאה את עצמה מתעניינת במוצגים השונים שמילאו את
המקום, זו היתה תחושה מהממת של עבר עמוס המתערבב במפתיע עם
נוכחות עכשווית של מסכים גדולים שהציגו מידע על המוצגים במוזיאון,
מסכים אלו, שיא הקדמה האנושים, הציגו את סיפורם של מוצגים עתיקים
שניחוח תמים עלה מהם, תמימות של פעם.
רבקה פסעה לצידה של דודה חנה, מסבירה לה על הכד השבור, ששבריו
הודבקו בתשומת לב אוהבת, "כד זה נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בשנת
1895 בידי הארכיאולוג האנגלי לאונרד גריס, הכד מתוארך לשנת 542
לספירה, הוא נמצא בחורבות של..".
"הכל בסדר, רבקה, את לא חייבת להקריא לי בסבלנות, תתקדמי במוזיאון
את יכולה לקרוא לעצמך", אמרה לה דודה חנה בחיוך, "אני יכולה להקשיב
למדריכה".
זה היה נכון, רבקה הנהנה ופסעה בינות למוצגים, שומרת על קשר עין עם
דודה חנה ותוך כדי כך מכירה עולמות אחרים, מסעירים, נשכחים.
רגע, זה לא יכול להיות.
הוא הגיע גם לפה?
ליבה הלם בפראות.
הסמל הזה, של העוף הדורס מכוסה העין בכנפו, התנוסס על אחד המוצגים.
היא הביטה אל הסביבה, מה הולך כאן? מי יכול להסביר לה?
אחד מעובדי המוזיאון המסתובב במקום הבחין במבטה השואל וניגש
לראות אם היא צריכה עזרה.
לא, היא לא צריכה, אמרה לו, חוששת שקולה יסגיר את התחושות שהציפו
אותה.
היא תסתדר.
”לא, אני לא צריכה“, השיבה, חוששת שקולה יסגיר את התחושות שגעשו
בתוכה. היא תסתדר.
רק כשהמדריכה חלפה על פניה, מצאה עוז לשאול אותה לפשר הסמל הזה
המתנוסס באין מפריע על גבי הלוח העתיק.
"מדובר בסמלה של אגודת סתרים עתיקה, שיש אומרים שהיא מפעילה
כתות נסתרות ברחבי העולם", אמרה המדריכה, סוקרת אותה בחיוך,
"לאגודה קוראים אימוטישמי, שמעת על זה פעם?"
"נשמע כמו אנטישמי", זה מה שהיה לה לומר, מרוב הפתעה.
"נכון, זה דומה מאוד, אבל ממש לא אותה משמעות. מדובר באגודה מרתקת.
תחפשי עליה קצת מידע ברשת", אמרה לה המדריכה. "או שתשאלי את
המדריכים כאן במוזיאון, הם ללא ספק יודעים הרבה יותר ממני".
המדריכה חייכה אליה והמשיכה ללכת, רבקה הביטה סביבה, כעת יש
לסמל הזה שם, הוא שייך לכת סודית ועתיקה.
איזה הפתעות, מי היה מאמין?
האם יש לכת הזו משמעות גם כיום? למה היא נתקלת בסמל הזה בכל מקום
לאחרונה? מה הוא בא לספר לה?
זה נראה כאילו הסמל הזה יצא מתוך ספר מתח, ואינו קשור לחיים
האמיתיים, השלווים.
מה לה ולעוף הדורס הזה?
היא נאנחה לעצמה.
הטיול עדיין מקסים ומעשיר, אבל היא רוצה הביתה, לחפור שוב במידע
על התכניות של ארגון הטרור, או אולי של הכת הסודית הזו, שכמו באה
להכריז לה: אני קיימת, נראה אותך תופסת אותי.
היא לא רוצה לתפוס אף אחד, רק לחיות חיים רגועים, שלווים, ואולי
לעבוד במועדונית מקסימה. איכשהו, כעת היא מבינה שלהיות מנהיגה זה
לא ממש בשבילה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
