מחבר: קול כבודה

"אני זוכרת את החג הראשון שעשיתי לבד. הדמעות לא הפסיקו לזלוג. החלל הזה, בין סוכה שהייתה פעם הומה באנשים לבין חג שבו הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה כדי בכלל לקום, קשה להסביר למי שלא עבר אותו...."

סוכות מתקרב, וההוצאות מתחילות להצטבר. אוכל, אירוחים, מתנות, בגדים לילדים, קישוטים לסוכה ועוד כל מיני דברים שפתאום הופכים ל"צריך". וזה בדיוק הזמן לעצור רגע ולחשוב לא רק על כמה אנחנו מוציאות, אלא גם על מתי אנחנו משלמות.

איך סולחים לאדם שפגע בך במשך שנים? איך סולחים למי ששבר אמון, הטעה, שיקר, פגע במשפחה ובילדים, ואז אולי אפילו הטיל עלייך את האשמה? האם יש פגיעות שפשוט אי אפשר, לפחות כרגע, לסלוח עליהן?

​יום הכיפורים הוא הזמנה למפגש חומל לפני שאת ממהרת לרצות את כל הסובבים אותך, תני מקום גם לעצמך.

מסתבר כי מול הקושי והכאב על דברים שקרו - כשמקבלים את הטעויות כחלק טבעי מההתפתחות הדבר מאפשר לצמוח מתוכן, להחזיר את האמון העצמי ולתקן את המעוות מתוך מקום רגוע ומשוחרר | ליזי מלכה בטור שילמד אתכם על סליחה ממקום שמרפא כל כאב ומקדם אתכם בחיים >>>

ביילי ליפשיץ לוקחת צעד אחורה מכל הטקסים והסימוני "וי", ומשתפת בכנות משעשעת ונוגעת ללב למה היא מעדיפה את עבודת המידות האמיתית בשקט שלה מול הבורא, ומה בעיקר מציק לה בערב כיפור

רבי זושא מאניפולי, מגדולי תנועת החסידות, מלמד אותנו לחלק משימה גדולה - לחלקים קטנים. הוא חילק עבורנו את המשימה הגדולה - תשובה - לפי ראשי תיבות, עם חמישה פסוקים יסודיים:

הסימנים שהכסף שלנו נותן לנו - אלו לא סימנים למזל רע, אלה סימנים שהגיע הזמן להתעורר, כי לפעמים הבעיה היא לא שאנחנו לא רואות את הסימנים - אנחנו פשוט מתרגלות אליהם >>>

"​כשאת מסתכלת עכשיו אחורה על השנה שחלפה, זו ההזדמנות שלך לגלות את הבאר שזו את. לראות כמה מים זרמו בך, ולזהות בחמלה גם את הפעמים שבהן חסמת את הנביעה מרוב עומס...."

אם יש לכם יחסים בלתי פתורים, בייחוד בתוך המשפחה, מול המתבגר או המתבגרת, נסו להניח למילים לרגע, כי לפעמים הריחוק והמילים הבוטות הן בסה"כ בקשה לאהבה