קטגוריה: כור הברזל

"יש דברים בילדות שלנו שכשהם היו קשים לנו להתמודדות או שאף אחד לא דיבר איתנו עליהם, כי היה אסור, כי לא ידעו, כי בתום לב אי אפשר היה, אנחנו אפילו לא זוכרים אותם...."

"אני מוציאה מצרכים אבל מדי פעם עוצרת ומסתכלת על הילדים. פנים, פנים, של מתוקים, מתוקים, שזכיתי להיות באותו יום, יחד עם כולם, במסיבה המשמעותית הזאת..."

"אני מסמנת עכשיו באדום את פארק מרום נווה, שלא ניפול בידי קבוצה מאורגנת הבנויה מבודדים בודדים, חלקם מתואמים ביניהם, כל אחד עושה את מיטב יכולתו, אנשים חילונים שסימנו את המקום כפוטנציאל לציד נשמות חרדיות..."

"ונכנסתי לדירה, לשבעה, והבנתי בדיוק איזו זכות. ואלו אנשים ומי גר בבית הזה ואיך בתקופה כל כך קצרה נוכחות אינסופית של איש ענק נעלמה. אחת הבנות החזיקה תינוקת בת יומה, פיצפונת מתוקה, 'קוראים לה ליבי', אמרה הבת האבלה, "אבא עוד הספיק לראות אותה'... "

"לא כי הכל היה רק טוב. אין דבר כזה. זה בלוף. מערכות יחסים מביאות איתם גם קשה וגם טוב וגם קל וגם מסובך. כל הרעיון של משפחה וזוגיות הוא מה קורה בצעד הבא..."

"להיות בעל תשובה זה פאר בעיניי. ויש על מה להתפאר. כשאני מסתכלת לפעמים על התמודדויות שיש למשפחה שלי, לילדים שלי, לנכדים, לעצמי, עכשיו, בזמנים האלה, אני עוד יותר מתפארת וגאה. כמה מאמץ דורשת הפעולה של לחזור בתשובה...."

"ובזה שגיליתי לה את כללי הפרחים שלי, ואיך אוהבים אותי, אני עוזרת לה או מכבידה? וכשהיא תקנה לי ואהיה מרוצה, זה ישמח או יעציב אותה? וכשבורא עולם נותן לנו כללים לאהבתו, זו שלילת חופש או מתנה להקל עלינו את עבודתו?..."

"אנשים 'מתפתחים' ורק מספרים לי איך הם כבר לא צריכים אנשים אחרים. זה בלוף. זה קשקוש בעיניי. אין לי בעיה עם עצמאות, זה מבורך, אבל רק אל נכחיש לפני העצמאות את הצורך המקורי והשברירי של איך שברא אותנו אבא שבשמיים..."

"כלום לא גדל מהן. גורנישט. חזרתי לבחור.  גם כששאלתי וחזרתי ושאלתי אותו, לא ממש האמנתי לו, 'איך מכזה יובש וגבעול ראשי דקיק, כשהכל צהוב ויבש תצא פה קליטה של ערבה באדמה? אתה אומר לי את כל האמת?'..."

"הדבר הכי מעצבן בדופמין זו העובדה שגילו שההבטחה במוחנו על הטוב שיבוא בזמן הציפייה אליו משמחת אותנו יותר מאשר עצם הדבר שמגיע..."