קטגוריה: סיפורת ושירה

כמה טוב להעיף את המסך הזה מהבית, ובכך לסתום את הגולל סופית על מחרחר הריב מספר אחת בביתם. רבקה נכנסה למשרד של יונית, מחפשת אותה בעיניה. הכיסא של יונית ריק.

"הכל בסדר, רגב, מה הסיכוי שדווקא אלי יגיע פסל הדרקון המכושף?" "גם אם זה לא סמל הדרקון המכושף, כל סמל בעולם שמכיל בתוכו דמות דרקונית מכיל כח מכושף. אתה בצרות, מייקל".

היא חיפשה בעיניה את מוטי, אך הוא לא נראה בשום מקום, ובלי להבין איך ולמה, תחושת רווחה עלתה בליבה. היא התפלאה על עצמה: שהיא תחוש שמחה שמוטי לא בסביבה? אולי באמת המסך הזה, כשמו כן הוא, פורש מסך בינה לבין מוטי?

"האם יתכן שמוטי סיפר להדסה, למשל, או לשיפי, ועוף השמים הוליך את הקול לחמותה? כשמוטי שב מהעבודה הוא מכחיש כל קשר למידע שהגיע לאמו..."

הוא סיים לאכול, שטף את כלי הארוחה והניחם על השיש, אחר כך נכנס לחדרו וניגש לחלון, משקיף החוצה, נהנה לראות את השמים מתחילים לקבל צבע עמוק יותר, לקראת הערב.

בחנוכה כולנו מתפללים על ניסים ומלאים בתקווה ובציפיה לישועת השם | השיר הזה מוקדש באהבה לכל הממתינות.... כי בסוף כולנו ממתינות....כל אחת וההמתנה שלה!

"מישהו עושה תיקון חצות בחודש חשוון?" היא מנסה שוב "אולי צדיקים נסתרים" הוא עונה ומתיישב על השיש, בקפיצה, ומחכה. "משהו מוזר אצל השכנים שלנו" היא מבשרת לו ביגון. "אולי כדאי שנעבור דירה" "אני מתחיל לארוז" הוא אומר ומפהק בקול. "בעצם עוד לא גמרנו לפרק, זה חסכוני".

"משהו לא נשמע לי טוב", אמר מיכה, סגן ראש השב"כ, כשההקלטה הסתיימה. "מה לא נשמע לך?" שאל אבנר חסון, סוקר את פרצופו של מיכה כרוצה להבין מה עובר במוחו של האדם הגאון שמולו. "לא נשמע לי אמיתי", כחכח מיכה בגרונו, "אני חושב שזה מזויף".

"אני מסתובבת סביבו ומחפשת דלת. אין דלת, אבל חלק מקיר הזכוכית מחליק הצידה לפתע ואני נרתעת לאחור. הדופק שלי, שנרגע בהשפעת העצים והרוח מזנק בחזרה. אני נכנסת פנימה ונעצרת שוב...."

"לפעמים אני חושבת לי איפה הפך הזה? במרתפי הוותיקן? עמוק עמוק מתחת לאל אקצע, או שכותבים עקצא? מה שבטוח, למרות עקיצות הגויים עוד יחזור אלינו הממון, ויפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם ועד אז, עד אז נכתוב וניצור ונתפלל ת'געגוע הבלתי נשלט..."