קטגוריה: סיפורת ושירה

"היא מתיישבת על הספה, מדפדפת בדפים המשובחים, רוצה להעביר את מחשבותיה לעולם אחר, צבעוני, שונה. פרצוף מוכר ניבט אליה מתוך הדפים...."

"הַר סִינַי עָשִׂיתָ לִי בְּאֶמְצַע רְחוֹב מִדְבַּר בַּלְפוּר בְּתֵל אָבִיב שְׁלוּלִית דְּמָעוֹת כְּמוֹ אֶשֶׁד מִתְנַפֵּץ הִטְבִּיעוּ אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ שֶׁהָיִיתִי וְצָצָה נְסִיכָה אֲמִתִּית בַּת שֶׁל מֶלֶךְ הִנֵּה הַמִּלִּים שֶׁחִפַּשְׂתִּי כָּל חַיַּי..."

”אני צריך לשלם, מה שתרצו אני מוכן. רק אל תערבו את המשפחה שלי, במיוחד לא את אשתי. גם ככה אני מסובך עם הפרנסה. אבל גם אל תערבו את הורי. מגיע להם נחת ממני, באמת, ואין להם כסף. אז זה לא יעזור כלום“. הוא מסיים לדבר ומשתתק.

העולם הזה הוא לא רק שחור ולבן. רגע אחד הכל מרגיש לך וורוד זוהר, ורגע שני הכל מרגיש לך שחור קודר, כי כלום לא מסתדר (חוץ מערמת הכביסה והבלגן במקרר...)

"אבל כעת, באמצע עבודות הבית לא מרגישה חלי כל הערצה לאיציק על המוסריות שלו, על השאיפה לצדק ולשלמות פנימית. רק כעס גדול מפעפע בה. כעס איום ונורא..."

אין ייאוש בעולם כלל גם אם כל מה שחשבת שיקרה, קורה בדיוק הפוך, גם את מרגישה שהכל חשוך, גם אם את מרגישה בתוך סיבוך, אל תשכחי אף פעם לשמור על חיוך..."

"אני זוכרת איך בתור תלמידה, חיכיתי לחופש הגדול. אתן יודעות כמה אפשר להספיק בחודשיים?! בוודאי יודעות! אפשר לנסוע לירושלים! (הסתדר לי החרוז, והוא גם נכון אז תזרמו...)"

”מה הוא רצה?“ תרחישים רבים מתרוצצים לו בראש. מה יכול הרב קליג לרצות מאבא שלו. ”אתה זוכר בוודאי, כשקניתם את הדירה התחייבנו כל אחד על שליש מהדירה, כך שתוכלו לקחת משכנתא שליש על מהערך?“

"איכשהו שרדתי את השנה שחלפה, שלחתי אותה להנעים את אוזני הכתלים, סגורה בחדרי חדרים, ואז נחתה בחלל ההכרזה המרעישה: בת שבי רוצה לכנר גם. אהאההה!"

החיים שלנו מלאים במעגלים. אבל ככל שגדלים ומתבגרים, אנחנו מצליחות לקלוט, להבין וללמוד, מי גורם לנו לרקוד, ומי גורם לנו למעוד.