ושוב כותבת לך מחברת,
יום אחד עוד תספרי.
מילים שכתבתי לעת ערב,
תמצית ליבי ובשרי.
איך ביום הראשון של החופש,
כשהתהפך עלי העולם.
נתתם מרגוע לנפש,
כשציפיתם כמו כולם..
ולא היתה לי ברירה,אני בתפקיד!
ולרגע קטן, רק להציג, להגיד..
ש"הכל בסדר", אין מועקה,
יש ילדה שצריכה אותי חזקה.
ואתם החיים – כשפגש בי המוות,
ואתם הכוח והמפלט,
לקום מחדש ולא לשקוע, לא להשפיל מבט.
ויום אחד תבינו –
שניגבתי דמעות ומרחתי חיוך –
הכל היה בשבילכם
רגע אחד של לב שבור – שצריך את ליבי השלם
ועל זה אני מודה, שנתתם לי מתנה,
לרגעים לחזור לעצמי הישנה…
שני מספרת:
את השיר הזה כתבתי ערב אחד, כשעליתי למיטה אחרי יום עמוס במטלות ב"ה. כמעט 5 חודשים אחרי הלידה, פתאום הכתה בי ההכרה, כמה חסד יש בכל מכה. כמה אור יש בכל אפילה. וכמה טוב לחזור להיות "אמא רגילה"…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
