תגית: א' פרי

"בבוקרו של אותו יום היא הכריחה את עצמה לצאת ללימודים. זה חשוב לה, השהיה הרבה מול המסך כשהיא כל כך בודדה, לא אמורה להיטיב עימה..."

"ההליכה בפארק היתה מיטיבה, מזג האוויר היה נוח, ורבקה חשה שיותר משהיא מסייעת לדודה חנה, הטיול הזה מסייע לה לצאת מהמחשבות הדוהרות, מההתלבטות, אל מקום אחר של תקווה..."

הנציב הרומאי חייך, מביט אל הרחוב היהודאי הזורם כמו נהר, גביע החרס שאחז בידיו נע קלות, והיין התוסס געש, כמו חש את רוחו הנסערת של ידידו, "אנחנו השליטים, נרקציוס".

כמה טוב להעיף את המסך הזה מהבית, ובכך לסתום את הגולל סופית על מחרחר הריב מספר אחת בביתם. רבקה נכנסה למשרד של יונית, מחפשת אותה בעיניה. הכיסא של יונית ריק.

"הכל בסדר, רגב, מה הסיכוי שדווקא אלי יגיע פסל הדרקון המכושף?" "גם אם זה לא סמל הדרקון המכושף, כל סמל בעולם שמכיל בתוכו דמות דרקונית מכיל כח מכושף. אתה בצרות, מייקל".

היא חיפשה בעיניה את מוטי, אך הוא לא נראה בשום מקום, ובלי להבין איך ולמה, תחושת רווחה עלתה בליבה. היא התפלאה על עצמה: שהיא תחוש שמחה שמוטי לא בסביבה? אולי באמת המסך הזה, כשמו כן הוא, פורש מסך בינה לבין מוטי?

"האם יתכן שמוטי סיפר להדסה, למשל, או לשיפי, ועוף השמים הוליך את הקול לחמותה? כשמוטי שב מהעבודה הוא מכחיש כל קשר למידע שהגיע לאמו..."

"משהו לא נשמע לי טוב", אמר מיכה, סגן ראש השב"כ, כשההקלטה הסתיימה. "מה לא נשמע לך?" שאל אבנר חסון, סוקר את פרצופו של מיכה כרוצה להבין מה עובר במוחו של האדם הגאון שמולו. "לא נשמע לי אמיתי", כחכח מיכה בגרונו, "אני חושב שזה מזויף".

"רציתי לכתוב להן שלא צריך לקנא בי, כי אם היו יודעות בדיוק מי אני, על יחסי האנוש המורכבים שלי שאין לי חברות, בגלל האופי שלי. (כיום זה לא חסר לי, יש לי מכרות וזה מספיק לי). אם היו יודעות מה אני עוברת ועד כמה אני ריקה וחסרה וכמה בעיות יש לי הן לא היו מקנאות, כנראה..."

"נתנאל הלל לא ענה מיד, מנסה להבין אם מילאן רומז לו דבר מה, מילאן המשיך, ובתוך שטף הדיבור קולו נעשה רציני יותר, 'אני רוצה שתעקוב אחרי הדלת, גרץ, עוד מספר רגעים תקבל חבילה, כדאי שתשמור את תוכנה בחשאיות מוחלטת, בבקשה. אני סומך עליך'..."