הרב הגיע בשעה היעודה, ומייקל התלבט אם לספר לו על דבריו של חמיו,
הוא החליט לספר, הרב ביקש לראות את הפסל.
הוא בחן אותו ואמר: "תקשיב לי מייקל, בוא נצא לדבר בחוץ".
הם יצאו לחצר, והרב אמר: "אני מבין שיתכן שמדובר כאן בסתם פסל
וסתם סיפור, אבל יתכן שיש כאן סיפור יותר משמעותי. בוא ננסה לשבור
את הפסל ונראה".
"אני לא מסוגל לשבור אותו", אמר מייקל, "מרגיש הרגשה מוזרה".
"אולי אני אנסה לשבור את הפסל הזה, בוא נראה מה יקרה", הציע הרב.
הוא נטל פטיש וסגר את עיניו, מלמל פסוק בגנות עובדי האלילים והטיח
את הפטיש החוזקה, עוד מכה ועוד אחת.
הפסל נשבר אט אט, חושף קופסת פלסטיק עם חוטים.
"מה זה?" מייקל נרכן מעל הקופסה, הרב משך בכתפיו, "אין לי מושג,
מייקל, מה זה נראה לך?"
"אברר". אמר מייקל בקול מוזר.
"אני מציע לך לחשוב בהגיון מדוע הפסל הגיע אליך? מי שלח אותו? מה
המטרה?" שאל הרב.
"ניסיתי לחשוב, התייאשתי". אמר מייקל.
"אוקי, אמרת שחמיך הביא מידע שצריך להטמין את הפסל באדמה", אמר
הרב, "ממי המידע? אולי זה ישפוך אור על השאלות", הוסיף.
"בנוסף כדאי שתיקח את הפלסטיק הזה לאנשים שיכולים לפענח מה זה.
לאיזו מטרה זה נועד? אולי ככה נהיה חכמים יותר".
"חמי רוצה שאטמין את פסל הדרקון באדמה".
"תתקן אותו בחזרה, מייקל ותטמין אותו ללא הקופסה. את הקופסה תיקח
לאנשים שמבינים בתחום הזה, אולי נהיה חכמים יותר, בינתיים תנסה
לפענח מדוע דווקא לך העבירו את החבילה, ומה פשר החשש שיש לך
לשבור את הפסל? האם מישהו הכניס בך את הפחד הזה?"
מייקל נאנח, הוא היה רוצה לפתור את התעלומה, לו רק יכול היה.
תעלומות רבות מסתובבות בעולם. רבות מהן לא זכו לפתרון. למה לו
לחשוב שדווקא הוא יצליח לפענח את התעלומה הזו?
"מה מיוחד בך?" עזר לו הרב לחשוב, "אולי העובדה שאתה חתנו של חמיך
שלפי דבריך ירא מסמל הדרקון? אולי המטרה של הפסל היא להיות מוטמן
האדמה?"
"אבל מדוע?" שאל מייקל בתחושת מצוקה.
"תברר את זה מול חמיך, תיקח ממנו את רשימת האנשים שחוששים מסמל
הדרקון, ותברר למי מהם או מקרוביהם יש פסל דרקון ומה הם התבקשו
לעשות בו".
"אתה חוקר נהדר", חייך מייקל חיוך חיוור, "תודה הרב, אולי באמת כדאי
לברר מה המטרה של כל זה?"
*
בבוקרו של אותו יום היא הכריחה את עצמה לצאת ללימודים.
זה חשוב לה, השהיה הרבה מול המסך כשהיא כל כך בודדה, לא אמורה
להיטיב עימה, היא חייבת להיות בחברת בני אדם, ללמוד דברים חדשים,
ואולי גם תצליח להגיע לפתרון מניח את הדעת ולהעביר את המשא הכבד
הזה ששמו מסך – הלאה, ולהפטר ממנו, לשוב לחיים נורמטיביים.
"גם ככה לא היו לך חיים נורמטיביים לפני זה", אמרה לעצמה, "התגובה
של מוטי מוכיחה זאת".
היא הופתעה לראות בלובי של הקמפוס דמות מוכרת, לא חביבה עליה
במיוחד.
הדמות ניגשה אליה בצעד קליל והגישה את ידה ללחיצה, "רינת שרמן,
מגשרת", הציגה את עצמה, "זוכרת שהייתם בביתי? נשלחתי לומר לך כמה
דברים".
רבקה הביטה כה וכה במבוכה.
"נצא לשוחח מחוץ לקמפוס?" הציעה בקול שהיסוס ניכר בו.
"מקובל עלי", אמרה רינת והחלה לפסוע לכיוון היציאה.
"את יודעת", אמרה לאחר שישבו על ספסל בגינה האחורית, "ההתנהלות
שלך מול חמותך ובעלך היתה בלתי מתקבלת על הדעת, כך לא מתנהגים
כשבאים לגישור. חמותך שילמה כסף רב עבור המפגש הזה, היא קיוותה
לתוצאות כלשהן, את לא יכולה לצאת באמצע, כי השיח לא נאה לך. זו
התנהגות לא אנושית ולא מקובלת".
רבקה סקרה אותה קלות, מחשבה מהירה חלפה בה, 'אולי בגלל שרינת
מגשרת אין שלום בעולם'. חיוך קל הופיע על פניה.
רינת הזעיפה פנים, "תקשיבי, רבקה, אמרתי לחמותך שהשלב הבא הוא
לפנות לבית דין, את לא יכולה להשתלט על הבית בלי לתת תשובה מניחה
את הדעת".
רבקה שתקה, רגש עז הציף אותה. מבטו האטום של מוטי הופיע מולה,
חמותה המנותקת… באמת? גם רינת מצטרפת אליהם? מה קורה כאן? היא
הנורמלית היחידה בכל הסיפור הזה?
מה קרה לאנשים בעולם?
"תקשיבי, רינת היקרה", ההיסוס והפחד נעלמו מקולה, "הכנסתי את
המסך לבית לזמן מוגבל כחלק מהלימודים שלי בקמפוס הזה, המנהלת
ביקשה ממני באופן אישי לעשות לה טובה. התגובה של מוטי היתה בלתי
פרופורציונלית. הוא כל היום עובד, לומד, כל הכבוד לו, את לא חושבת
שגם לי יש אמירה, שגם אם אני טועה אני יכולה לתקן?"
"את לא מודה שזו טעות ולא הבעת רצון לתקן, את ממשיכה להתעקש כמו
פרד!"
"את נגד מסך? יש לך מסך בבית?" שאלה רבקה.
"אני לא נגד מסך, יש לי בבית כמה מסכים", אמרה רינת.
"נו, ו…?"
"אני לא באה באופן עקרוני לדבר איתך על שימוש במסכים, זה דור של
חופש וכל אדם בוחר את בחירותיו, שיש להם מחיר, אני באה לדבר איתך
על זה שהפרת את הקודים החברתיים והמשפחתיים, שחשובים לחמותך
מאוד", הסבירה רינת, "לשם הדוגמה, גם לי יש כללים מסוימים במשפחה,
בהם נגמר החופש מבחינתי, ואם מישהו עובר עליהם הוא יוצא מהמשוואה.
אצל חמותך מדובר בהתנגדות קיצונית למסכים, את צריכה לכבד אותה".
רבקה שתקה, "גם אני מתנגדת לשימוש במסכים", אמרה לבסוף, "אני
יודעת וכעת גם מרגישה, שמסך זה דבר לא ממש חיובי. הוא משתלט על
סדר היום, הוא גורם לאנשים לנדוד הרחק מעצמם לעולמות לא להם, הוא
מסיח דעת מהחיים הפשוטים והמלאים, הוא בטח גם גורם לריחוק חברתי.
ובכלל, דעת תורה לא מסכימה ולא נוחה עם המסך".
"מצד שני, יש במסך גם דברים טובים מאוד, שלא ניתן להתעלם מהם",
אמרה רינת, "המסך מקרב בין אנשים, מלמד אותנו להיות רחבי אופקים,
הוא עוזר למנוע שעמום אצל אנשים בודדים יותר או פחות. המסך זה כלי
נהדר".
"אני לא רוצה להתווכח איתך אם המסך באמת כלי כל כך נהדר. אבל
אם האנשים שיש להם מסך מדברים בערגה על החיים הטובים של פעם,
זה אומר שהטכנולוגיה יצאה מפרופורציה, וצריך לחזור לעצמנו, לחיים
פשוטים יותר".
"נו, אז תחזרי לעצמך, רבקה!"
"אתם מסרבים להבין שזה זמני, אני תיכף חוזרת לעצמי. אני כרגע בתפקיד".
ניצן נראה לא כרגיל, מעט נסער, "תקשיב לי נתי, אני צריך את
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
