כולנו יודעים שהקשבה לילדים היא חיונית, ומהווה המפתח לקשר עם הילד ולצמיחה ותהפתחות בריאה. אבל האם תמיד אפשר להקשיב? ומה עוזרת הקשבה כשילד מתלונן?
דודי, בחור בתחילת שיעור א' בישיבה מפורסמת בבני ברק, מתקשר כל ערב הביתה. הוא לא נהנה בישיבה, הרמה לא משהו, החברים לא מבינים עניין, הצוות לא כמו סיפרו, ומה הוא עושה פה בכלל. הוא למד בישיבה קטנה הכי נחשבת בירושלים, וכאן, זה בכלל לא מתקרב.
אבא ואמא של דודי קצת נבוכים. דודי באמת תהיה הבחור הכי מוכשר בשיעור, הם ביררו הרבה לפני שהוחלט לשלוח אותו לישיבה הגדולה. ודודי כל כך לא מרוצה.
את הסיפור הזה מספר לנו בתחילת הראיון איש החינוך הידוע הרב ישראל טאומן שליט"א. את אבא של דודי הוא מכיר אישית. אבא של דודי היה בקורס של הרב טאומן, וסיפר לו על דודי. אחרי שיישם את העצות שמובאות בכתבה הוא שיתף בהתפתחות המעניינת של הסיפור.
הזדמנות אחרונה לקבלת 3 שיעורים במתנה!
חסומה? [email protected]
הרב טאומן:
הקשבה היא אחד הצרכים של האדם. זהו צורך בסיסי וחיוני כמו מזון ושינה. זהו תפקיד מרכזי של ההורים בגידול וחינוך הילדים, להקשיב למה שהם מספרים ומשתפים. אבא ואמא צריכים שיהיה להם זמן לשמוע את הילדים, כשילד בא לספר להם משהו, להקשיב, גם אם זה דבר קטן ולא חשוב.
תמיד אפשר להקשיב? הרבה פעמים הורים עסוקים ועמוסים
נכון, לא תמיד הורה יכול להקשיב. כשההורה יכול כדאי שיתפנה מעיסוקיו ויקשיב לילד, אבל לפעמים הוא בנהיגה, לפעמים ילד מתקשר באמצע העבודה, לפעמים אבא עסוק או אמא באמצע משהו. במקרה כזה יש שתי אפשרויות, אחת שגויה והשניה מעולה.
אפשר להקשיב לילד בחצי אוזן. אבל ילד יודע לזהות. הוא מזהה את ה "כן, כן, שמעתי, בטח שמעתי, הבנתי אותך, כדאי שתעשה ככה", מזהה שלא היתה פה הקשבה אמיתית ואולי אפילו שרצינו כבר לסיים את השיחה.
האפשרות השניה היא לומר לילד: "מוישי המתוק, אבא עכשיו עסוק ואני לא יכול לשמוע אותך בשתי אוזניים, עכשיו אני יכול לשמוע אותך עם אוזן אחת, ומאוד חשוב לי לשמוע אותך, אז בא נדבר עוד שעה". הסברנו לילד את המצב, נתנו לו זמן שבו הוא יודע שאנחנו נהיה פנויים עבורו, וגם העברנו לו את המסר שההקשבה אליו חשובה בשבילינו"
לא צריך כל הזמן להקדיש זמן להקשבה, אבל צריך שיהיה זמן.
הקשבה היא חלק מהחינוך? חינוך זה לא להעביר הלאה?
הקשבה היא הכלי המרכזי בחינוך. חינוך הוא חיבור. וחיבור נוצר על ידי הקשבה.
הקשיבות מספקת לילד תמיכה והישענות על ההורים וקשר עם ההורים. קשיבות מייצרת גם קשב עצמי, בנייה עצמית.
אנחנו רואים לפעמים 2 נערים מתמודדים עם אותו קושי, בחור אחד מתעלה מהמשבר והשני נשבר ממנו, וזה הרבה פעמים תלוי בעוצמה הפנימית של האדם, והעוצמה הפנימית מגיעה ונבנית מההקשבה אמיתית ובונה.
איך יוצרים הקשבה אמיתית ובונה?
יש שלושה כלים ליצירת הקשבה אמיתית, עליהם אנו מפרטים בהרחבה בקורסים. הנקודה שאליה אני רוצה להתייחס היום היא הפניות.
הקשבה אמיתית יוצרים על ידי פניות – לפנות לילד זמן. לא לעשות דברים תוך כדי הקשבה אליו.
כשילד מגיע לאמא לשתף הוא בעצם אומר לה "אני צריך אותך". לפעמים זה קשה. אמא עסוקה ויש לה הרבה דברים על הראש. אבל אם היא מסתכלת לו בתוך העיניים ומקדישה לו כמה דקות. בלי עיסוקים טכניים וגם בפניות מנטלית, מתעניינת בו באמת ומקדישה את תשומת הלב שלה אליו, היא נתנה לו את הדבר שהוא צריך. הקשבה זה לא סתם לשמוע ולדבר, צריך להבין שככה יוצרים קשר. הקשיבות הזו חשובה מאוד לנפש הילד ולהתבגרות.
חשוב שכל הורה יקבע לעצמו זמן אות והוא מקדיש לכל ילד. זה יכול להיות בישיבה ליד שולחן, או בהליכה, או בנסיעה, כל פעם לצרף ילד אחד, 20 דקות או חצי שעה. עדיף לסגור את הטלפון, או אם הוא מצלצל לענות "אני יושב עכשיו עם מישהו חשוב, אני אדבר איתך ויותר מאוחר".
לא צריך להגיע למצב של קושי כדי לעשות את זה, גם ילדים שנראה שהכל טוב להם, גם בחור בישיבה, צריך קשיבות. אין לשער מה שנותן לבחור שמגיע מהישיבה ואמא שלו עוזבת מה שהיא עסוקה בו לכמה דקות ואומרת "אני כל כך עסוקה, אבל רוצה לשמוע מה שיש לך להגיד"
לפעמים ילדים לא אוהבים את השיחות האלו
צריך לשים לב איך מתנהלת השיחה. אפשר לשאול את הילד מה קורה איתו בחיידר ובבית כדי לאפשר לו לספר אם יש בעיה, אבל לא "לחפור" מדי הרבה, כי אז זה נהפך לזמן עינוי. המיקוד הוא לדבר עם הילד על מה שהוא אוהב. אם הוא אוהב לדבר על מכוניות, תדברו איתו על מכוניות.
אפשר גם לדבר על ההיסטוריה של המשפחה, לספר לילד סיפורם מהתקופה שהיה קטן, מי היה הסנדק שלו בברית, זה מחבר ילד לשורשים שלו ויוצר לו תחושת שייכות.
ויכול להיות שלפעמים בתחילה זה קצת יותר מאתגר, אבל אנחנו רואים בקורסים, אחרי 5-4 מפגשים אנשים מספרים שהילד נפתח פתאום, משתף, נשען על האבא, כל כך הרבה הורים מספרים שכשהתחילו לדבר עם ילד על מכוניות, גם בשעת הלימוד באבות ובנים הוא התחיל ללמוד יותר טוב.
ומה קרה עם דודי, הבחור משיעור א'?
אחרי השיעורים בקורס אבא של דודי הבין מה הבעיה עם דודי. דודי היה צריך מישהו שיקשיב לו וייתן לו גב ותמיכה. אבא של דודי, ר"מ בישיבה בעצמו, לקח יום חופש, נסע לבני ברק, עלה לחדר שלדודי, התיישב איתו על המיטה שלו ופשוט הקשיב לו.
במשך שעתיים שלמות דודי רק פירק, סיפר כמה הוא לא מרוצה, כמה החברים לא ברמה, כמה הישיבה לא מה שהם תיארו לו. כמו הרבה נערים בגיל הזה הוא לקח את העניין קצת קיצוני, דודי אמר שהוא כבר לא ייצא תלמיד חכם, ולא ייצא ממנו כלום. אבל אבא שלו לא התנצח, לא הראה לו צד נוסף, רק הקשיב והתעניין בכנות בחוויה שלו.
אבל אחרי שעתיים של הקשבה דודי קצת החליף מנגינה, הוא אמר שאולי הוא קצת מגזים, כן יש כמה בחורים מצוינים, ואמרו לו שבתחילה הר"מ קצת מוריד את הרמה של הלימוד, עד שבחורים יסתגלו, ובהמשך יכול להיות יותר טוב. במשך שעה שלימה הוא הסביר למה בעצם יכול להיות שהמצב לא כל כך גרוע, ואחרי 3 שעות האבא הלך.
אחרי יומיים דודי התקשר לספר שיותר טוב, ושבוע אחר כך הוא כבר היה די מרוצה. חודש אחר כך כבר לא זכר את התלונות שלו מההתחלה.
זה מה שחשוב, להקשיב בפניות ובהקשבה מלאה.
הזדמנות אחרונה לקבלת 3 שיעורים במתנה
חסומה? [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
