חומש ויקרא מכונה גם “ספר הקרבנות".
אך בעוד שבשיח היומיומי המילה קרבן מתקשרת לחולשה, למסכנות או לאובדן, בעולם הרוחני היא מסמלת דווקא תהליך של תיקון, התקרבות ולקיחת אחריות.
האדם המביא קרבן אינו בורח ממעשיו, הוא מתבונן בהם בכנות, מוכן להודות בטעות, לחוות חרטה, ולפעול כדי לתקן את הרושם שיצר בעולם.
זהו רגע של עמידה פנימית אמיצה: לא להאשים אחרים, לא להצדיק, לא להתעלם, אלא לבחור מחדש.
במובן הזה, הקרבן הוא הזמנה לצאת ממצב של ריחוק אל קשר, ממצב של פסיביות לאחריות.
מכאן אפשר ללמוד גם על חיינו.
לא פעם אנו נלכדים בחיינו הרגשיים בתוך דפוס של “התקרבנות"- תחושה ש'החיים קורים לנו', ש'האחרים הם הבעיה', ש'המציאות אינה הוגנת'.
בפסיכולוגיה מתואר דפוס זה באמצעות מודל הנקרא “משולש הדרמה". במשולש זה קיימים שלושה תפקידים:
הקרבן, התוקף והמושיע
במבט ראשון נוצרת תחושה שמדובר בשלוש דמויות שונות, אך במבט עמוק יותר מתברר שלושתם הם פנים שונות של אותה חוויה פנימית:
האדם “הקרבן” מרגיש חסר אונים. האדם “התוקף” מסתיר חוסר אונים דרך כוחנות והאדם “המושיע” מנסה להרגיש בעל ערך דרך הצלת אחרים.
ברגע שנכנסים למשולש הזה נוצרת 'דרמה'. כל אחד מהצדדים מגיב מתוך תפקיד, ולא מתוך בחירה מודעת. כך אנו עלולים לעבור בתוך שיחה אחת בלבד עם מישהו מתלונה להתקפה ולהצלה.
הקשר האמיתי נעלם. במקומו מופיעה דינאמיקה של מאבק, תלות או אכזבה.
קרבן מרגיש כי אינו מסוגל להתמודד לבד. הוא משדר לעולם: "אני חלש, תדאגו לי", אך עמוק בפנים הוא גם כועס על כך שהוא תלוי באחרים.
המושיע מרגיש כי ערכו נמדד לפי מידת הנתינה שלו. הוא משקיע אנרגיה עצומה בפתרון בעיות של אחרים, אך לעיתים שוכח להקשיב לצרכים של עצמו ולבסוף נשחק או מתאכזב.
התוקף מרגיש שהעולם מאיים עליו. כדי לא לחוות שוב חולשה או פגיעה, הוא בוחר להיות זה ששולט. הכעס מעניק לו תחושת כוח זמנית אך מונע ממנו קשר אמיתי.
שלושת התפקידים הללו מזינים זה את זה. ככל שמישהו מציל בקשר- מישהו אחר נשאר קרבן.
ככל שמישהו תוקף- מישהו אחר מרגיש חסר אונים, וכך הדרמה ממשיכה.
הבשורה הטובה היא שאפשר לצאת מהמשולש.
השלב הראשון הוא מודעות.
לשים לב לרגעים שבהם אנו מגיבים מתוך תפקיד ולא מתוך בחירה.
השלב השני הוא לקיחת אחריות רגשית.
להסכים להרגיש פחד, בושה, כאב או תסכול מבלי להשליך אותם על אחרים.
כאשר אדם מוכן להיות כן עם עצמו, מתחיל שינוי עמוק.
הקרבן יכול להפוך לגיבור- אדם שמאמין ביכולתו ללמוד, להתנסות ולצמוח.
המושיע יכול להפוך למדרבן- אדם שמעניק תמיכה אמיתית, אך גם מעודד עצמאות.
התוקף יכול להפוך לאדם מתבונן- מי שמסוגל לעצור, לחשוב ולבחור תגובה מתוך שיקול דעת ולא מתוך סערה.
לקיחת אחריות אינה האשמה עצמית היא בחירה בחופש.
היא היכולת לחיות לא רק לפי מה שקרה לנו בעבר, אלא לפי מה שאנו בוחרים ליצור בהווה.
כאשר אדם מפסיק לראות עצמו כקרבן של נסיבות חייו הוא מגלה בתוכו כוח שלא ידע שקיים.
וכמו בקרבן שבספר ויקרא גם כאן מדובר בתהליך של התקרבות: התקרבות לעצמנו, לאמת שלנו, ולייעוד שלנו בעולם.
כי החיים אינם רק מה שקורה לנו. הם גם (ואולי בעיקר) מה שאנו בוחרים לעשות עם מה שקורה לנו.
אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז חוזקות להתפתחות רגשית-חברתית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
