כל הורה חולם שילדיו ימשיכו את הערכים שעליהם גדלו בבית. שנראה בהם את עצמנו, את הדרך שלנו, את החלומות שלנו. אבל פרשת פנחס מזכירה לנו בעדינות אמת חינוכית עמוקה: ייחוס הוא התחלה, לא הבטחה.
לאורך הפרשה חוזר שוב ושוב נושא הייחוס. מפקד בני ישראל נעשה "לְבֵית אֲבֹתָם", בנות צלפחד מבקשות נחלה בשם אביהן ואף פנחס עצמו מוצג בפרשה בייחוסו המלא עד אהרן הכהן.
ואז מגיע רגע אישי של משה רבנו. לאחר שבנות צלפחד זוכות להמשיך את שם אביהן, מספרים חז"ל שמשה חשב שגם הוא יבקש שבניו ימשיכו את הנהגתו: "כיוון ששמע משה שאמר לו המקום: תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר: הגיע שעה שאתבע צרכי, שיירשו בני את גדולתי." (במדבר רבה כא, יד)
אבל הקב"ה בוחר ביהושע. מדוע?
הרב יונתן זקס זצ"ל מסביר יסוד חינוכי מרתק: יש דברים שעוברים בירושה, ויש דברים שלא.
כהונה יכולה לעבור מאב לבן. מלוכה יכולה לעבור בשושלת. אבל תורה, ערכים ואישיות אינם עוברים בירושה.
כפי שאמר משה: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב." לא "מורשה למשפחת משה", אלא לכל קהילת יעקב. וברוח זה מוסיפה הגמרא "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה… ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן? … שלא יאמרו תורה ירושה היא להם" (נדרים פא ע"א)
זו גם בשורה גדולה להורים.
אנחנו משקיעים, מחנכים, מתפללים, נותנים דוגמה אישית, אבל בסופו של דבר הילדים אינם "פרויקט" שלנו. הם אנשים עם בחירה, עם מסע ועם אחריות אישית משלהם.
גם גדולי האומה חוו זאת. לא כל ילד הלך בדיוק בדרך שקיוו לה הוריו. כפי שכותב הרב זקס:
"לא כל ההורים מצליחים עם הילדים כל הזמן… הרי כולנו חופשיים, כולנו יכולים במידה כזו ואחרת לבחור מה להיות. הגנים שהורישו לנו הורינו ודרך גידולנו וחינוכנו בביתם אינם ערובה לכך שנגדל ונהיה האנשים שהורינו רוצים שנהיה, וגם לא נכון שנכפה את רצוננו על ילדינו שהגיעו לבגרות."
זו אינה קריאה לוותר על החינוך, להפך.
זו קריאה לעבור מהאשליה של שליטה לאחריות אמיתית לעדכון תפקידנו לזרוע, להתמיד, לאהוב, להתפלל, ולזכור שגם לילד יש בחירה.
כי בסופו של דבר הייחוס יכול אולי לפתוח דלת, אך הוא לא יכול לצעוד במקומו של האדם.
ואולי זו אחת המתנות הגדולות שאפשר לתת לילדינו: לא להיות רק "הבן של…" אלא לגדול ולהיות בעזרת ה' פשוט הם עצמם, מתוך בחירה, אחריות ואמונה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
