בעניין השמחה

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה. עַל פִּי מָשָׁל, שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים, אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ, שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹך מְחוֹל הַמְרַקְּדִים, וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן. כֵּן יֵשׁ בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ, אֲזַי הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְיִסּוּרִים נִסְתַּלְּקִים מִן הַצַּד. אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה – לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא, לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה, בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה, שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִים לְשִׂמְחָה, כְּדֶרֶך הַבָּא לְתוֹך הַשִּׂמְחָה, שֶׁאָז מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה מְהַפֵּך כָּל הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה שֶׁלּוֹ לְשִׂמְחָה. נִמְצָא, שֶׁחוֹטֵף הַמָּרָה שְׁחֹרָה וּמַכְנִיס אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ לְתוֹך הַשִּׂמְחָה, כַּמָּשָׁל הַנַּ"ל. 

וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה לה): "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" – שֶׁהַיָּגוֹן וַאֲנָחָה בּוֹרְחִים וְנָסִים מִן הַשִּׂמְחָה, כִּי בְּעֵת הַשִּׂמְחָה דֶּרֶך הַיָּגוֹן וָאֲנָחָה לַעֲמד מִן הַצַּד כַּנַּ"ל, אֲבָל צָרִיך לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם דַּיְקָא, וּלְהַשִּׂיגָם וּלְהַגִּיעָם, לְהַכְנִיס אוֹתָם דַּוְקָא לְתוֹך הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ" וְכוּשֶׁהַשָּׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְיִתְפְּסוּ אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, שֶׁהֵם נָסִים וּבוֹרְחִים מִן הַשִּׂמְחָה, לְהַכְנִיס אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָם לְתוֹך הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל. כִּי יֵשׁ יָגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן הֵם בּוֹרְחִים מִן הַשִּׂמְחָה, עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אוֹתָם לְתוֹך הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה, בְּעַל כָּרְחָם, כַּנַּ"ל (ליקו"מ תנינא כג).

יש כאן ציור מוכר מהעולם. לפעמים יש אירוע משמח, למשל חתונה, וכמה אנשים שליבם טוב עליהם קמים לרקוד. בצד עומד מישהו שקשייו מכבידים ומעיקים עליו, והוא לא מצטרף למעגל המרקדים. אבל החבר'ה לא מניחים לו. מפריע להם שיש מישהו שלא רוקד איתם, וגם אכפת להם ממנו. כשם שהם שמחים, הם רוצים שישמח גם הוא. אז הם מתחילים לשכנע אותו, לקרוא לו ולמשוך אותו לתוך המעגל. הם לא מוותרים לו עד שהוא נכנס ומצטרף אליהם לשמחה.

גם בתוך כוחות נפשנו יש 'יגון ואנחה' ויש 'ששון ושמחה'. אמנם הששון והשמחה לא גרים אצל האדם כל הזמן, (לצערנו..) אבל קורה מפעם לפעם שאדם שמח. אומר רבי נחמן: דע לך, כשאתה שמח, הדרך היא שהיגון והאנחה נסים מפני השמחה ועומדים מן הצד, כמו האיש העצוב שעומד מחוץ למעגל המרקדים. 

אתה שמח ממשהו, קרה לך משהו טוב, אתה קולט פתאום את המתנה של היום יום ומתמלא אושר, שומע בשורה טובה או מבחין במציאות המבורכת שלך ומתרגש, הלב שלך נפתח לשמוח.

כשאתה מרגיש שמחה, יש חלקים בנפש שלך שמאירים. בחיבורים הפנימיים ששייכים למה ששימח אותך, יש מעגל של מרקדים. אבל לצד אותם חלקים מאירים, יש גם את החלקים המעיקים, המכבידים והבודדים, ואותם החלקים העצובים של החיים שלך, לא לוקחים חלק בשמחה. ליגון והאנחה יש נטייה לנוס ולברוח מאזורי השמחה. הם לא רוצים לשתף איתה פעולה. הם מחכים בצד שהשמחה תירגע, תגמור לרקוד, תחזור ליום יום, והם יגיחו שוב מן הצללים, יתפסו את מרכז הבמה ויחזרו לשדר את התשדירים שלהם.

מרכבה לקדושה

"כִּי יֵשׁ יָגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן הֵם בּוֹרְחִים מִן הַשִּׂמְחָה, עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אוֹתָם לְתוֹך הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה, בְּעַל כָּרְחָם, כַּנַּ"ל".

כאן יש לנו הגדרה של הכוחות הפועלים בעולם: הקדושה היא השמחה והעצבות היא הסטרא אחרא. בעולם שלנו יש כוחות של טוב וכוחות של רע, כוחות של חיים וכוחות של מוות, כוחות מחיים וכוחות ממיתים. הקדושה היא כל כוחות החיים, כל האלוקות שמתגלה, והטומאה היא המוות.

עם ישראל ידע מאז ומעולם, שלכל מה שקשור עם כוחות החיים, יש אנרגיות טובות ומחיות, וכל מה שקשור עם כוחות המוות הוא טמא ואיננו רוצים לבוא איתו במגע. הטומאה היא הסטרא אחרא, הצד האחר והאפל, שמתנגד ונלחם ומנסה למנוע את האדם מלהגיע לתפקידו, מלשמוח ומלחיות ומלזכור את משמעות חייו בעולם. "עצבות ומרה שחורה היא סיטרא אחרא", מדגיש רבי נחמן במקום אחר, "והשם יתברך שונא אותה".

יש כוחות שעוזרים לך להתקדם ויש כוחות שמנסים להסיג אותך אחורה. זה המאבק בין הקדושה והשמחה לעצבות ולטומאה. היגון והאנחה, אומר רבי נחמן, אינם רוצים להיות "מרכבה לקדושה". 

לכל אדם יש סיפור חיים, הכולל את כל מה שעבר עליו ואת מה שעובר עליו ברגע זה, ובתוך סיפור החיים הזה יש חלקים שונים. יש את החלקים שקל לאדם לשמוח בהם, את החלקים שמרגישים בעלי ערך, מחוברים לטוב, מצליחים ופועלים בעולם. המקומות האלה מחוברים לקדושה ומשרתים אותה, והם מכונים "מרכבה לקדושה". מנגד, יש מקומות בתוך הנפש שבורחים מלהיות מרכבה לקדושה. הם רוצים לשדר בתוך ליבנו ולנפשנו תשדירי כפירה, ריקנות והיעדר. הדיבור שלהם מחליש ומרחיק ואומר: "השם לא אוהב אותך, לא נמצא איתך, לא דואג לך, דופק אותך (חלילה), לא נותן לך מה שאתה רוצה". יש בתוכנו אזורים של כאב, שהיצר הרע רוצה להדהד לנו משם קולות של כפירה, טומאה ומוות. והם רוצים שנאמין להם.

לכן גם אם יש לאדם זמנים של שמחה, הם לא רוצים להיכלל בהם. הם אומרים: בסדר, הפסדנו אותו לשעה, לשעתיים, לחתונה הזאת, לאירוע הזה, לתקופה הזאת. נחכה בצד ונשמור את הקלפים שלנו. השמחה שלו תחלוף ואנחנו נשוב לשיר לו את הזמירות שלנו, נגרום לו להאמין לנו ונגייס אותו לשורותינו.

זהו המאבק במלוא עוזו: של מי יהיה היהודי הזה, של החיים או של המוות?

 

מעלה יתרה

"אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה – לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא, לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה, בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה, שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִים לְשִׂמְחָה".

כשמתעוררת בך שמחה, מלמד רבי נחמן, אל תניח ליגון והאנחה לעמוד מן הצד. לך, תרדוף אחריהם, תמשוך אותם לתוך המעגל. 

איך עושים את זה? כשאדם עומד מחוץ למעגל המרקדים, אפשר למשוך אותו עם הידיים. אבל איך אפשר למשוך את כוחות הנפש לתוך השמחה?

לכאן נכנסת האמירה המדריכה של רבי נחמן, להביא כל דבר לזמן של התבוננות ושיחה אישית עם הקדוש ברוך הוא. כל דבר פירושו: כל החלקים. גם הנעימים וגם המעיקים, גם השמחים וגם העצובים.

בוא עם כל חלקיך למפגש היומי שלך עם בורא עולם ותיישב את דעתך: כל דבר בחייך הוא חלק מהתוכנית האלוקית. על כל דבר יש גילוי אלוקות. כלומר, כשאת כאן בעולם בתור יהודייה, בתוך סיפור החיים שלך, במקום שבו את נמצאת, בהשגחה הפרטית שיש עליך, את ממש גילוי אלוקות. זה דבר ענק להיזכר בו. את חלק מהתוכנית השלימה של הבריאה, הקב"ה שמח בך.

כשמסתכלים מזווית פנורמית על התוכנית של הבריאה ועל עם ישראל כולו עכשיו, את חלק מזה. איפה שאת, מי שאת, המעשים שלך, הרצונות שלך, המעגלים שיש לך השפעה עליהם, בעצם הקיום שלך כאן כיהודייה שיודעת מהקב"ה ופועלת בעולם, את ממש מקדשת את שמו. את "מרכבה לקדושה".

כאשר אנחנו מבינים את זה לגבי חלקים מסוימים בסיפור החיים שלנו, העבודה הכי קדושה והכי עמוקה והכי גבוהה, היא להבין את זה לגבי כל חלקי סיפור החיים שלנו. גם המקומות הכואבים, גם המקומות הקשים, גם המקומות הרחוקים, גם המקומות שמרגישים לי כמו הכישלון הכי גדול, כי עצוב שם ובודד שם מאוד – גם הם, כולם, חלק ממי שאני וממסע חיי. גם הם חלק במסע הגדול של התיקון שלי. 

כאב מוליד תפילות

אנחנו צריכות להבין שמהמקומות של ההיעדר צומח רצון גדול. כאב מוליד תפילות, מוליד געגוע. במקומות שטוב לנו, שם אנחנו נחים. איפה שרע לנו, שם אנחנו עובדים. שם אנחנו מחפשים, והחיפוש הזה מאוד קדוש. בסופו של דבר כשנסתכל אחורה נעריך כל כך דווקא את המקומות בהם היה לנו קשה.

חברה שחגגה יום הולדת סיפרה לי שבתוך זמן של תפילה, היה רגע אחד אמיתי ועמוק שבו פתאום נתפתח לה הלב ופתאום היא הבינה. את התודה העמוקה ביותר על כל השנה שעברה ועל חייה בכלל, היא אומרת לקב"ה על כל אירוע ומקרה שהביאו אותה לתפילה. את כל היתר קיבלנו במתנה. אבל איפה באמת נולדנו? מתי צמחנו? איפה החלקים הפועמים באמת בתוך סיפור חיינו? כל מקום שיש בו כור גרעיני של תפילה שנדלקה.   

מנקודת מבט כזאת ברור אפוא שהיגון והאנחה הם כן מרכבה לקדושה. צריך לעשות עבודה של אמונה. ליישב את הדעת, להבין: הכול שלמות אחת גדולה. 

החלקים שתמיד הכאיבו לי והרגשתי שהם בולמים אותי, המערכות שהכי פגעו בי, המקומות שנראו כמו שיאי היגון ושיאי האנחה, הם לאמתו של דבר אלה שהניעו אותי להוציא מעצמי את כל מה שהוצאתי. אם אנחנו מסתכלים על היגון והאנחה ואומרים עליהם תודה, אז השגנו אותם. חטפנו גם אותם והכנסנו אותם לתוך "מחול המרקדים". מזל טוב!

מתוך: דיבורים ששמענו

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.