זוכרים בדרכם/ יעל צין

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הסיפורים האלה חוזרים על עצמם. מדי שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה יעלו החרדים שנוכחים ברשתות את דבריו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שהיה ידוע בחיבתו העזה לחיילים ואמר כי ״חיילי צבא ישראל מוסרים נפשם בכפם ונכנסים לגוב האריות כמה צריך להתפלל ולברך אותם לראות חייל צריך לנשק אותו הוא נותן לנו להתפלל וללמוד תורה״.

גם הסיפור הידוע על הרב שלמה זלמן אויערבך שאמר לתלמיד בישיבה שרצה לנסוע לקברי צדיקים בצפון "תעלה להר הרצל, לקברי החיילים, הם צדיקים לא פחות", גם הסיפור הזה שלא ברור אם היה או לא, גם הסיפור הזה מהודהד בעוצמה מדי שנה מחדש. 

וזה לא סתם. לציבור החרדי חשוב להבהיר – "אנחנו איתכם. אולי לא בדרך שלכם, אבל בהחלט איתכם".

היחס הרבני לחיילי צה"ל ידוע. הזכרנו  את דבריו של הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אויערבך, וכמותם עוד רבים. 

והאמת צריכה להאמר: ליום הזיכרון אין שום משמעות אמיתית. כיהודים מאמינים בני מאמינים אנו יודעים כי היום בו עולים לקברו של הנפטר הוא יום השנה ולא יום שנקבע בצורה ממלכתית, שתהילים ומשניות מועילים לנפטר ולא צפירה קצרה ומלאכותית. 

אנחנו זוכרים, אנחנו כולנו זוכרים. אבל בזמן שאתם תעמדו בצפירה במשך פעמיים בשנה למשך דקה, אנחנו נלמד תורה לזכות החיילים ולעילוי נשמת הנופלים במשך 365 יום בשנה. בזמן שאתם תשתתפו בטקס "שרים וזוכרים", אנחנו נגיד פרקי תהילים לטובת ההולכים. ובזמן שאתם תמשיכו רגע לאחר מכן בשגרת חייכם, אנחנו נמשיך לזכור. 

נזכור, אבל בדרך שלנו.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

12 תגובות

  1. מצד שני יש את העניין של 'קביעת היום' שעם כל הכבוד וההערכה אין בדורנו וכבר אמר זאת החזון איש מי שיכול לקבוע ימים ומועדים. זה מתחיל במנהגים מאומות העולם וכלה באמירת הלל שאין זה מהלל אלא מגדף.
    אין ויכוח על תוכן הימים אלא על הנרטיב.

  2. תחילת הכתבה היתה מאד מדויקת ויפה בעייני
    את ההמשך גם פחות אהבתי
    זה ממש קלישאתי ויומרני להגיד שאנחנו זוכרים אותם 365 יום בשנה וכו
    אין שום בעיה שיהיה יום ממלכתי שכולם יתנו מקום לאבל הגדול לחלחל ולערער את שגרתינו הברכה
    כל אחד בדרכו אבל זה ממש לא סותר
    כי אנחנו לא נותנים מקום לאבל 365 יום…כחלק ממנגוני ההגנה הבריאים ועייפות החומר.
    ולא צריך כל הזמן להיות ההיפכא מסתברא שמנמקים למה ואבל…
    זה יום עצוב…נקודה!!!

  3. כתיבה יפה קולעת ואמיתית ,הלוואי וכולם יזכו שבורא עולם יאיר את עיניהם ואז יבינו את הערך של נשמה יהודית..

  4. נראה לי שמיותר להדגיש את ה"אתם" וה"אנחנו". כולנו עם אחד גם אם לא חושבים אותו הדבר.
    אני חושבת שביום כזה שעם ישראל מצטער על הנופלים, גם אם אנחנו לא מסכימים עם התאריך או עם הצפירה אבל בואו נחבק ונאהב את אחים שלנו ונדגיש את המשותף ולא את המפריד ואת השונה.

  5. לא מבינה למה בכל פלפורמה חרדית מרגישים צורך להסביר למה אנחנו לא חוגגים כמותכם… באמת את זוכרת את הנופלים 365 ימים בשנה ומתפללת לע"נ?? אם לא היה היום הזה לא היינו שומעים סיפורים על אנשים יקרים שנרצחו פה כי הם יהודים… נכון, אם את בבית את לא חייבת לעמוד בצפירה, אין בזה שום תועלת אמיתית לעילוי נשמת הנופלים אבל מתי היית עוצרת לומר כמה פרקי תהילים לע"נ הנופלים אם לא הצפירה של יום הזיכרון?
    לא חייבים להסביר תמיד למה אנחנו לא חלק מהיום הזה

    1. גם אני ממש לא התחברתי לסוף הכתבה
      יש משהו מאד יומרני וקלישאתי בלהגיד שאנחנו זוכרים 365 יום בשנה..
      אין שום בעיה שיהיה יום ממלכתי שנעצור את מרתון החיים ומנגנוני ההגנה וניתן לעצב העמוק לשטוף אותנו מבפנים
      אני לא מתחברת להיפכא מסתברא שפושה במחננו להסביר כל דבר מובן ופשוט עם למה ואבל
      זה יום עצוב….נקודה!!
      כל אחד בדרכו אבל בלי הסברים חסרי שחר

      1. לא מסכימה אם התגובות.
        גם אם לא 365 ימים אנחנו אומרים כמעט כל שבת אב הרחמים שזה בדיוק תפילה על כל אלו שמתו על קדושת השם. יש ארגונים של לימודי משניות לעילוי נשמת וכן ערך החיים אצלינו יותר חשוב ולכן גם השכול והפטירה יותר תופסים ולא נגמרים בשקיעה לצללי המנגל והבירה.
        היום שהם צינו זה לא רק יום ממלכתי. זהו יום שמבחינה דתית הוא יום בעיתי. זה יום שבא להגיד בדם נקנה את הארץ. שזה ממש לא השקפת התורה. וגם הצפירה מגיעה מחוקות הגויים מהנוצרים.
        לא אומרת שצריך להתעמר בהם אבל בתוכינו אנחנו צריכות לדעת את האמת. בדיוק כמו שלא נבוא לבית קברות עם זרי פרחים כי זה מה שמכבד אותם. כך גם לא צריך לציין את היום
        ברור שאם אני ברחוב בזמן הצפירה אני יעמוד אבל מכאן ועד לציין את זה כיום מיוחד הדרך ארוכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.