זה סיפור כמעט בן ארבעים שנה. הייתי אז נשואה צעירה, אמריקנית במקור, שעשתה את צעדיה הראשונים בארץ. ככל שזה יישמע היום מוזר, חברותיי ואני לא למדנו מעולם הלכות שמירת הלשון בבית הספר או בסמינר, בארצות הברית או בארץ, זה אפילו לא עלה על הדעת. כולנו ידענו לשנן ציטטות ואמרות חז"ל כמו: "מוות וחיים ביד הלשון" ו"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"; אבל, בנישה הקריטית של ידיעת ההלכות – שררה בורות משוועת, וכל העניין הזה של שמירת הלשון היה, כפי שכינה זאת החפץ חיים עצמו – 'מת מצווה'.
ערב אחד, כשישב בעלי ולמד כהרגלו לקראת המבחן הקבוע שלו בגמרא מטעם ארגון "ושיננתם", הנץ בי הרעיון: אולי אקים גם אני מערך מבחנים מעין זה בהלכות שמירת הלשון?
באותם ימים העברית שלי לא הייתה משהו, אבל אמביציה, כידוע, לא נתקעת במחסומי שפה. קפצתי למים. תליתי פתקים על סככות של טלפונים ציבוריים, על גזעי עצים ועל עמודי חשמל.
שש נשים מהשכונה שלי נרשמו.
כל מי שנרשמה למערך המבחנים שלי קנתה את הספר "נצור לשונך", ואני החילותי לחבר מבחנים, כשאני דואגת לשלשל אותם בתוך מעטפות בתיבות הדואר של הנשים, והן מצדן נדרשות להחזיר לי את המבחנים הממולאים לבדיקה. כך פעמיים בחודש.
המיזם הלך והתפתח, פרש כנפיים והתרחב לשכונות נוספות ולערים ברחבי הארץ. הפרסום שלו חצה עדות וקהלים ועשה לו שם, וזאת… בלי שהשקעתי ולו שקל בפרסומו או בשווקו.
הכלל המדויק והידוע של "חובת פרסום ושווק", לא עבד במערך המבחנים שהתגלגל מאז ועד הנה, זה קרוב ל- שלושים ושמונה שנה בס"ד , לא פרסמתי ולא שיווקתי ולא הפצתי את המיזם בכלל!
הקב"ה גלגל אותו ככדור שלג ופיצל אותו לשכונות ולערים, לשפות ולארצות; המבחנים תורגמו לאידיש, לאנגלית ולצרפתית. בתקופת השיא היו בארצנו הקדושה מאה מארגנות מבחנים. כולן בלי יוצא מהכלל פנו אליי, אני מעולם לא פניתי ולו לאחת מהן! הקב"ה הפיץ בשבילי את המבחנים, תרגם אותם ושיווק אותם בארץ ובעולם!
בהמשך חיברנו סדרה מופלאה על ספרה של הרבנית סמט "הצד השני של הסיפור", על לימוד זכות, הכולל מאות סיפורים, הפותחים לנו עיניים ומעוררים אותנו לשינוי מחשבתי בהסתכלות שלנו על הזולת.
מיזם מכה גלים
המיזם התפתח לו בס"ד מיזם המבחנים ושלח זרועות לאינספור ערים, ארצות ומחוזות, מהם כאלה שאפילו אני לא ידעתי על קיומם.
הנה, לפני חודשיים למשל קיבלתי טלפון: "שלום, הגעתי לבלומי ראם?!"
"כן" עניתי לקול הזר.
"וואו אני לא מאמינה! ב"ה! לא ידעתי כיצד להשיג אותך", היא התנשמה בקול, שמעתי מעבר לטלפון את הציפייה שבקולה.
"כן, זו אני", הודיתי, עדיין תוהה במי מדובר.
"וואו! ב"ה אני ארגנתי פעם מבחנים שלך בתיכון בנתניה…" התפלאתי.
אני אוחזת ראש היטב והיה ברור לי שלא הייתה לי שלוחה כזו.
"מעולם לא הייתה לי רכזת בתיכון בנתניה", הפטרתי בהסתייגות מה.
"את זוכרת שהייתה לך מארגנת בתיכון בפתח תקווה?"
"אה, כן…", היא לא השאירה לי זמן רב לתהייה.
"היא שלחה גם אליי".
היזמית החמודה הזו, שניהלה את העסק שלוש שנים בתיכון בנתניה, בלי שידעתי אפילו על קיומה, התחתנה ועברה לגור באופקים, וכעת חפצה הוא להקים באופקים שלוחה של המבחנים הללו…
מת מצווה של דורנו
לפני שלוש שנים נוצר שוב קשר בין הרבנית סמט לביני. היא הייתה אשת בשורה וסיפרה לי שחיברה ספר חדש, באותו סגנון של "הצד השני של הסיפור". האח החדש עוסק במצוות כיבוד הורים ושמו "למען ייטב לך". היא הציעה לי לחבר סדרת מבחנים גם לספר החדש.
"קראתי לספר 'למען ייטב לך'. הקב"ה הבטיח לנו זאת בכבודו ובעצמו!" היא הייתה נרגשת ונלהבת, וממש עמלה לשכנע אותי ששמירת הלשון וכיבוד הורים הן מצוות "על אותו רצף",
"מהסיבה שהשכר מובטח לעוה"ז, מסכימה איתי?"
והיא המשיכה, "תדעי לך, לצערנו, יש גם בקרב הציבור שלנו יועצים שמלבים ניכור הורי ר"ל ומרחיקים ילדים מעל הוריהם. את חייבת להיכנס לנישה הזו. אין לי ספק שתהיה לך הרבה סייעתא דשמיא!"
בשורות חדשות
בכנס השנתי האחרון שערכתי בשנה שעברה בחודש טבת, עם מאות משתתפות ממספר אזורים בבני ברק, ישבו גם בנותיי, נשואות צעירות.
"אמא הסתכלי סביבך", הן העירו את תשומת לבי, "אין כאן בכלל נשים צעירות!" מבחינתן, בנות ארבעים פלוס הן כמעט קשישות…
"אמא!" הן היו נחושות, "את מפסידה אלפי משתתפות פוטנציאליות. את חייבת להתקדם למייל".
ידעתי שהן צודקות. את הזליגה האיטית חוויתי בשטח. המבוגרות הולכות לעולמן, הצעירות ברובן אינן נמשכות לעט, לנייר ולתיבת הדואר.
"אני מסכימה אתכן, בנות", נאנחתי בעצב, "אבל אין לי הזמן ובוודאי לא התקציב כדי להעלות את הכול לדיגיטלי," מדובר במערך מורכב וקשה הדורש לשנות מהיסוד את מבנה המבחנים ואת כל מערך השיווק שלו.
כמו תמיד, התפללתי לבוראי שיכוון את דרכי.
החלום מתגשם
בערב פסח האחרון, נפטר בדמי ימיו בן דודי מאמריקה שהיה מתמכין דאורייתא.
כתבתי לדודה שלי מייל, ושיתפתי אותה בחלומי להתקדם להשקה דיגיטילית. שאלתי אותה אם תרצה לממן את הפרויקט לעילוי נשמתו.
אחרי פסח היא חזרה אליי מלאת נכונות להשקיע במיזם. זה היה בשבילי חיוך גדול משמיים.
היכונו למהפכה
בסייעתא דשמיא גדולה, הסתערתי על הפרויקט, אבל לא הייתי היחידה שהסתערה עליו. השטן בכבודו ובעצמו, כך הרגשתי, עושה הכול כדי לחבל במאמצים שלי. בעיות צצו וקשיים התגלעו, ויום אחד כמעט הרמתי ידיים ואמרתי נואש. הוא הזיק, הטריד, הציק, הטריד ושם לנו רגליים על כל צעד ושעל.
בסייעתא דשמיא, אנו עדיין מתמודדים עם אין סוף תקלות, אבל המיזם יצא לדרך ונרשמו כבר מעל לאלף נרשמות שרוצות לערוך שינוי בחייהם. להרגיש טוב עם עצמן.
היכנסי והתרשמי "ייטב לך"
לחסומות: לחצי כאן
קישור לאתר: https://yitavloch.org/
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאןעוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
" גמרא זה לא בשבילי! אני לא מסוגל להבין אותה! אם כן למה לי להתגייר? כדי שלא אבין כלום???"
מחר יום פטירתה של מרת שרה שנירר ע"ה: האם עלתה כזו תמונה בציורה??
גם את רוצה להתעדכן במתכונים ותכנים ולא לפספס אותם?
איזה מעשה טוב את עושה היום לעילוי נשמתה? שיחת התעוררות לעילוי נשמת העלמה שרה קליין ע"ה
אמא! אמבטיה ובריכה הם לא שם נרדף לבייביסיטר / אמא כמעט שכולה
