הי הרבנית שרה,
חשבתי הרבה, והחלטתי לכתוב לך כאן, במקום הזה, אני תוהה האם בכלל חשבת שנגיע לכאן? שנהיה "חלק" מזה…ובכלל שאכתוב לך מכאן.
אני מורה בבית יעקב – במורשת המפוארת שבנית, במבצר היפה ומלא ההוד החממה המלטפת העוטפת האוהבת הזו שנותנת לתלמידות הרבה יותר מחינוך… אבל היום, היום כשהן יוצאות לעולם הגדול מחפשות מקום מנוח משתוקקות למצפן האישי שיעבוד – היום יש הרבה מגנומטרים שמשבשים אותו את המצפן. ואני כאן כדי לספר לך על הקול שלא נשמע, על הדמעות שיורדות וצורבות את הלב, על בנותייך כולן שמתמודדות מידי יום מול האינטרנט הוא טוב, הרבנית שרה, אין לך מושג כמה טוב יש בו, יעיל קליל ונוח! וגם…נצרך, פשוט צריך אותו כדי לתקשר עם "העולם". אני לא צינית , אני מאוד רצינית!
חשבת על זה פעם ? האם עלתה בציורך תמונה כזו? של בנותייך מריצות אצבעות על מקלדת משוטטות בעולם כזה גדול בו אין מעצור?
אני שמחה שיש לי כאן במה מכובדת לכתוב את אשר על ליבי, לתלמידות שלך- שלי. יקירותיי! תמשיכו לצבור כוחות להאמין בבטחת דרככן, לשוטט במקומות הנכונים, כי תמו ופסו הימים בהם לך נותנים כלים – כי לא "מלחמת היצר " היא אלא התמודדות שלך ושלי עם מרשתת מרושתת שיודעת את טיבה ואני ואת לה לביזה. לא כי היא מאיימת או רעה, כי זו כל מהותה של המרשתת להפוך אותך לצורכת, אם תשכילי ותדעי להיכן למשוך בחוטים ואיך להתמודד עם מגוון מחשקים תגיעי רחוק יותר מדורות קודמים, להם, התמודדות כזו לא הייתה…רחוק כל כך הם לא יכלו להגיע בלחיצת כפתור אחת…
השיר הזה מוקדש לך שרה שנירר ז"ל:
שאי עינייך ראי את כולנו…
איך נקבצנו ובאנו – ולאתר כשר נכנסנו
להרים את הדגל לנופף בנס – כי אין נס גדול ונראה כמו זה…
איך לשמר את האידיאולוגיה ביקשנו גם במקום מועד ….
כשתביטי בעיננו – ותראי את דמותך משתקפת באורחות חיינו…
את המלחמה שהתחלת עוד בקראקא אנו ממשיכות עם כל העולם…
האם שערת שיבואו ימים כמו היום הזה? בו בת ישראל תהיה במלחמה מתמדת מול עולם סוער וסוחף?
וכי עלתה ברוחך תמונה כזו? של נשות אברכים יקרות, נשות חיל מסורות, שבכל דרך על חומה בצורה שומרות
כי מי אם לא את שכבר אז חשת , כי לבנות ישראל ראוי מבצר מיוחד , ראוי להן להשאר בטרקלין הדור שמור כמו היה בור סוד.
שאי עינייך והמליצי יושר על בנות מלך שמכירות באושר —–
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
5 תגובות
פשוט כתיבה מדהימה אין לי ספק שהמילים שנכתבו מחזקות עוד הרבה כמוני לזכויותיה ולזכרה של שרה שנירר ע"ה
תעשו טובה…
היא בודאי מתהפכת על קיברה כשהיא רואה מה נעשה היום בסמינרים…
התורה – קרדום לחפור בה…
הבנות שוכחות מה מטרת הסמינר – כל היום מלמדים אותן להצליח בקריירה ולא להפוך את הבית היהודי לעיקר…
באיזו עבודה הן ירוויחו יותר ומה יתן להן שידוך יותר שווה…
ולא כיצד יש לתפקד בתור אם יהודיה אמיתית שהתורה היא נר לרגליה…
לא לכך פיללה הרבנית שרה שנירר – האם של בית יעקב לדורותיו.
שלא לדבר על כיצד מתקבלות היום הבנות לשערי הסמינר – איזו דרך חתחתים עליה לעבור ע"מ להתקבל – שקר, תחבולות ומרמה – ע"מ למצוא חן בעיני המנהלים "רבני" הסמינר שרק ייחוס, ממון וגדולה כל מעיינם…
אני ממש לא מסכימה איתך!
קודם כל תלוי באיזה סמינר, כי ברוב הסמינרים כן נותנים, ונותנים המון כדי לגדל בנות תורה מפוארות שכל שאיפתם היא להקים בית של תורה קדוש וטהור וההצלחה במקצוע ובקריירה היא מחובת ההשתדלות ( וזה לא שאני לא מודעת כי אני בת סמינר ואני יודעת מה הולך בפנים)
כמובן שיש בנות שהולכות לסמינר בגלל ה"שם" שלהן אבל זה ממש לא כולן ולא הרוב.
בכל ארמון יש גם פח אשפה ואין מה לעשות נגד זה…
אבל לבוא ולאמר ככה על בנות סמינר, לדעתי זה לא נכון!
בת הולכת לסמינר בשביל לגדול בו, בשביל לבנות את עצמה, וכדי שזה יהיה בעז"ה הבסיס לבנית הבית שלה. (הכי קל ללכת למכללה…)
בסמינר לומדים איך בונים בת כדי לבנות בית וזה ע"י הכנסת האות י' משמו של הקב"ה, זה מה שמלמדים!!!
והמקצוע- השתדלות, זו פתיחת השער בסה"כ.
ואוו איזה צמרמורת כאילו שרה שנירר לידי
ככ נכון ככ אמיתי ככ אקטואלי
כתיבה עוצמתית וחודרת …
ואוו הזכרתם לי את ההופעות שהיינו עושות בתור ילדות
"עבריות אנחנו" וחושבת עליך יותר מתמיד"
וכשאני קוראת את זה שוב מתגנבת לי אותה גאווה
אשרינו!
אשרינו שזכינו ויש אתרים כשרים שרק שם אנחנו צופות
שכן, דווקא נסתגר יותר ונשמור על עצמינו
יחידות מול רבים!
והמלחמה שלנו היא זו שתביא את הגואל