צום גדליה נקבע כתענית מפני שאבידתם של צדיקים הינה כשריפת בית המקדש. גדליה בן אחיקם נהרג בעת סעודת חג ראש השנה והצום נדחה ליום שלאחר החג מפני קדושת החג.
גם גברים וגם נשים חייבים בצום גדליה.
מעוברת (מ-3 חדשים מתחילת הריונה ומעלה) פטורה, ואף קודם אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה, פטורה מלהתענות.
יולדת או מפילה – פטורות מלהתענות בתוך 30 יום ללידה. ומ-30 יום עד 24 חודש – אם היולדת מניקה, לא תתענה. אך אם אינה מניקה, תתחיל להתענות, ואם תרגיש חולשה, תאכל.
חולה, או חולה שהתרפא אך עדיין חלש ויש חשש שיחזור לו החולי, פטור מלהתענות. זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים.
קטן שלא מלאו לו 13 שנה ויום אחד, וקטנה שלא מלאו לה 12 שנה, פטורים. ואפילו אם ירצו להתענות, יש למחות בידם.
אישה מניקה או אישה לפני לידה
מעיקר הדין הנביאים תקנו לצום בצומות הללו בשעה שיש על ישראל גזירות קשות, וכשאין גזירות קשות הצום תלוי ברצון ישראל, וישראל רצו וקבלו על עצמם לצום בהם עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אולם כבר מתחילה נהגו שמעוברות ומיניקות אינן צמות בהם, מפני שהצום קשה להן יותר.
אמנם באשכנז נהגו רבות מהמעוברות והמיניקות להחמיר על עצמן ולהתענות גם בצומות הקלים, ואולי היה זה מחמת הגזירות הקשות שסבלו שם. אולם כיום המנהג הרווח גם בקרב יוצאות אשכנז, שנשים מעוברות ומיניקות אינן מתענות בצומות הקלים. ואף הרוצה להחמיר על עצמה, אם יש לה קושי בצום – עדיף שלא תתענה. ומשעה שהאשה יודעת שהיא בהריון היא פטורה מהצום.
דין מינקת הפטורה מהצומות הקלים נמשך כל עוד האשה מניקה את בנה, ואף כאשר התינוק מקבל מזון נוסף, כל זמן שהיא מניקה אותו אפילו פעם אחת ביום – פטורה מהצום. ויש מקילים לכל יולדת שלא תצום עשרים וארבעה חודשים אחר הלידה, שאין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים. למעשה, רבו המחמירים המחייבים כל אשה שפסקה להניק להתענות גם בצומות הקלים, וכן המנהג הרווח, ולכן ההוראה המקובלת למי שחוששת מחולשה בצום, שתתחיל לצום, ואם תרגיש שהצום קשה לה, תאכל ותשתה. והרוצה לנהוג כדעת המקילים שלא לצום בעשרים וארבעה החודשים אחר הלידה, יש לה על מה לסמוך, שכמה מגדולי הפוסקים הקילו בזה.
היום, צום גלדיה תשפ"ה – צום דחוי
בצום זה מקלים במקרים של חולה שאין בו סכנה אפילו בחולי קל, אך יש לבדוק כל מקרה מול מורה הוראה או תלמיד חכם ירא שמים.