השבוע בקליניקה פגשתי אמא מיוחדת, משקיענית, חמה ומסורה.
היא קבלה על כך שיחסיה עם הבן המתבגר אינם כפי שהיתה רוצה.
פעמים רבות הוא מקפיץ אותה בתגובותיו לאחיו.
כשביקשתי דוגמא היא מיהרה לתת כמה…
"הנער מנצל את כוחותיו ואת מעמדו כלפי אחיו הצעיר והרחום".
"הוא חזק על חלשים"
וכאמא כואב לה ממש לראות את זה…🤕
תוך כדי המפגש צלצל הטלפון שלה והיא נאלצה לענות לילדים שבבית.
מסתבר שהבן הצעיר הוציא את אחותו הקטנה ממיטתה והיא קיבלה מכה ובכתה בהסטריה..
האמא נלחצה והטיחה בבן: "מה עשית?? הרי אתה יודע שאני לא מרשה לך להוציא אותה!!! אתה חסר אחריות!!!"😠
לאחר שהענינים נרגעו חזרנו לשוחח.
תשאלתי אותה האם גם היא לפעמים מוצאת את עצמה מתנהגת כמו המתבגר, מנצלת את מעמדה
ו"חזקה על חלשים"?!
בתחילה היא ענתה בשלילה ואז הזכרתי לה את שקרה לפני מספר רגעים…
הרי אם הייתי אני מוציאה את הקטנה ובטעות היא היתה מקבלת מכה, ודאי שהאם היתה מגיבה בסלחנות..
אך במציאות מול בנה הקטן היא פרקה את תיסכולה והגיבה ממקום שמנצל את מעמדה הבוגר מולו הקטן…🫣
אין הכוונה כמובן לגרום לה להרגיש אשמה, אז מה כן??
להביא לה למקום של חמלה כלפי עצמה וממילא כלפי בנה
הרי את עצמה ואת תגובתה הנסערת "והמנצלת" היא מבינה מצוין.
"נבהלתי/ דאגתי/ הייתי נסערת/ עיפה/טרודה"
בהחלט אפשר להבין, לחמול ולסלוח.🫶🏻
כעת, תפקידה להביט גם על בנה המתבגר באותו מבט חומל ולזכור שודאי גם תגובותיו השתלטניות מגיעות ממקום שאפשר להבין ולסלוח.
זהו מעגל קסמים שמתחיל בנו ונמשך הלאה אל ילדינו💫
אסתי אברהם פסיכותרפיסטית cbt ומנחת הורים מוסמכת | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
