מחבר: סיון רהב מאיר

הערב – יום פטירתו של ה"נתיבות שלום", הרב שלום נח ברזובסקי, שמכונה כך על שם ספרו. מרגש לראות איך הוא מוצא בימים האלה, ערב תשעה באב, המון תקווה ומסר לכולנו. נלמד קצת מתוך הספר "נתיבות שלום":

היום - יום פטירת האר”י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי, שנפטר בה’ באב, לפני 454 שנה, בגיל 38 | הוא חי בצפת במשך שנתיים בלבד. אבל בשנתיים האלה חולל מהפכה שמשפיעה עד היום.

"יכול להיות שבישראל לא שמעו על שרלוט?", שאלה הקוראת מניו יורק. אני מקווה שעכשיו ישמעו קצת יותר, ויצטרפו גם.

"חכמינו מספרים שההתמדה הזו היא הבסיס לחיינו, יותר מכל מיני שיאים ורגעים חד פעמיים. שזה העיקר. שככה מתקדמים באמת, בצורה יציבה והדרגתית..."

"ארבעים שנה של מים חיים, מתוקים וטובים, שהם הבסיס של החיים, שאי אפשר בלעדיהם, אבל בזמן אמת – אף אחד לא שם לב ולא הבין בזכות מי הם קיבלו אותה. רק עכשיו הם קולטים כמה היא חסרה..."

"מה חקוק בנו בלב?", שאל הלילה הרב משה שילת באירוע לכבוד ג' תמוז, יום פטירת הרבי מלובביץ'.

מה השליחות שלנו? מוריה חן מאתר "הידברות" פירסמה את השאלון הבא, למי שרוצה לקבל תמונה יותר ברורה של שליחותו בעולם. אהבתי ואני משתפת >>>

שני מרגלים בלבד, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, לא נסחפו אחרי התחזיות הפסימיות. הם היחידים שנתנו לעם תקווה, שניסו לחבר אותו לאמונה, להבטחה האלוקית. מאיפה היה להם כוח לצאת נגד הכלל?

שש מילים בפרשת השבוע, פרשת שלח, מגלות לנו סוד גדול: האם אפשר לראות את עצמנו אחרת, ולגרום גם לעולם להסתכל עלינו טוב יותר?

האם העשייה הרגילה וה"אפורה" שלנו, האם לקיים מצוות בעקביות, האם ללכת בתלם שכבר חרשו אותו, זה לפעמים החידוש הכי גדול?