זו צריכה להיות הכותרת הראשית הבוקר. זו בוודאי הכותרת הראשית בשמיים. אליה כהן חזר מהשבי בעזה, ואתמול מתחת לחופה, רגע לפני שהתחתן עם זיו עבוד, שגם היא ניצולת הנובה, עצר הכול כדי לומר משהו:
"קודם כל אני יודע שמה שאני הולך לעשות עכשיו לא מקובל… ב-7.10 החיים שלי נחצו בדיוק ברגע הזה. בדיוק מה שחלמתי עליו, להציע נישואים, שם החיים שלי נקטעו. במשך כל כך הרבה זמן בשיחות שלי עם הקדוש ברוך הוא, כל הזמן הייתי חולם על חופה, והייתי אומר לקדוש ברוך הוא: אבא שבשמיים, אם אני אזכה אי פעם בחיים שלי לעמוד במעמד הזה תחת חופה וקידושין אני מבטיח לך שאני עוצר את החופה והקידושין, אומר לך תודה רבה, ומזמין את כולם לעשות 'שמע ישראל'.
אז אבא שלי יקר, רק אתה יודע מה עברתי. רק אתה היית איתי כשהיה לי קשה. אתה רעבת איתי, אתה כאבת איתי, אתה ישנת איתי בלילות כשהיה לי קר. היית איתי בכל רגע. אבא שבשמיים, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה רבה שנתת לי לזכות לעמוד מתחת לחופה הזו, ועשית את ההפתעה הכי גדולה שיכולתי לבקש בחיים, והשארת גם את האישה שאני אוהב.
אבא, אני אוהב אותך. אני רוצה להזמין את כולכם לעשות איתי 'שמע ישראל'. כמובן שאני לא מחייב, ומי שרוצה יכול לעשות יחד איתי. 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. תודה רבה".
אין הרבה מה להוסיף למילים האלה. אבל אנחנו מוצפים בתקופה הזו בכל-כך הרבה רעשי רקע, שאולי כדאי פשוט לקרוא אותן שוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
