קטגוריה: מדורים

שני מרגלים בלבד, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, לא נסחפו אחרי התחזיות הפסימיות. הם היחידים שנתנו לעם תקווה, שניסו לחבר אותו לאמונה, להבטחה האלוקית. מאיפה היה להם כוח לצאת נגד הכלל?

שש מילים בפרשת השבוע, פרשת שלח, מגלות לנו סוד גדול: האם אפשר לראות את עצמנו אחרת, ולגרום גם לעולם להסתכל עלינו טוב יותר?

האם העשייה הרגילה וה"אפורה" שלנו, האם לקיים מצוות בעקביות, האם ללכת בתלם שכבר חרשו אותו, זה לפעמים החידוש הכי גדול?

"זו לא רק הדלקה טכנית של המנורה. אהרון הכהן, הדמות החינוכית והרוחנית של העם, מלמד אותנו איך להדליק אש של התלהבות בכל מה שאנחנו עושים – וזה נכון להורים, למורים, למנהלים, למפקדים ולכולנו...."

חג מתן תורה מאחורינו, אבל כל המהות של החג הזה - הוא להשאר עם מה שקבלנו בו - את התורה ואת דרכי ההתקרבות אליה, אהבתה וחביבותה. והנה, יומיים לאחר החג, דסי זייבלד קולטת, שיש לה טובנה שאסור להשאיר אי שם בין עוגות הגבינה שהתחסלו קליל לספר התהילים שמונח תמיד על המפה

אם התרגשתם והתחברתם, או אם עבר עליכם חג מאתגר - כל אחד, באשר הוא, קיבל את התורה, ואת החלק המיוחד שלו בתורה. ומה עכשיו? מה נעשה עם זה? לאן ממשיכים הלאה, ביום שאחרי?

4 שנים לפטירת הרב אורי זוהר. רציתי לכתוב הבוקר משהו עליו, וגם משהו לקראת חג מתן תורה, ובעצם הדברים מתחברים, כל כך מתחברים....

הנה דברים שאמרה לקראת החג זיוה מאיר, מנחת זוגיות ומשפחה, שהיא גם חמותי >>>

"ותראה השם, את הטנא שאני מכינה לך. שתלתי, השקיתי, גידלתי, עיצבתי ועישבתי, שמתי מוטות מחזקים, דישנתי, התרגשתי עם הגבעול וההתעבות והצמיחה, עם החנטה וההבשלה. סימנתי את הפירות, ואספתי אותם בשתי כפות ידיי להניח בטנא מפרי בטני ולהביא לך את ביכוריי...."

"גם בימינו ממליצים חכמינו להגביר בימים אלה את לימוד התורה, המצוות והמעשים הטובים, לחזק את האהבה בינינו, לקבל החלטות טובות ביחס ללימוד התורה שלנו..."